במשך השנים ניסיתי למצוא פתרון אבל שום דבר לא עזר לא תורה ולא חסידות. היו תקופות שניסיתי למצוא מזור בברסלב ובחב"ד ולמרות שקיבלו אותי שם והרגשתי טוב, מהר מאוד נוכחתי שזה לא פתרון ותמיד נפלתי שוב ושוב לתאוה לסודות וההסתרות. יכולתי בבוקר להיות מלאך בכולל ובלילה ירחם ה' - לילות שלמים באינטרנט.

אם אני צריך לתמצת את כל ההתמודדות הזאת במשפט אחד קצר ככל האפשר, אומר שנפלתי נגד רצוני. כוח שהיה חזק ממני משך אותי אל הפורנו שוב ושוב, ופשוט לא הצלחתי לעמוד בפניו. אחרי הנפילה תמיד הרגשתי רע, וכל פעם הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה.

אני זוכר שנים על גבי שנים בבחרותי בישיבה, במאבק פנימי בלתי פוסק בין הרצון להיות זך וטהור לבין המציאות האכזרית שהראתה לי ישר 'בפנים' שרצונות לחוד ומעשים לחוד.

זה היה לפני שלוש שנים, אני משומש עד העצם, יושב ושר שירי חנוכה עם ילדי. פיזית זה מה שעשיתי, נפשית הייתי הרחק משם לא רואה את הילדים, את אישתי את נרות החנוכה או המעוז צור, רק יודע שאילו היה בכוחי לא הייתי כאן כלל!

במשך שנים רבות פשוט חשבתי שאני אדם רע, שבמקרה הטוב השם מרחם עליי ובמקרה הרע, בז לי. למעשה, עברתי עבירות חמורות ונכשלתי כישלון חרוץ בלהיות עובד השם. ידעתי שהחיים לא אמורים להיראות כך, אבל איכשהו תמיד הסתבכתי ופעלתי על הדחפים שלי. כתוצאה מזה, האמונה שלי שאני באמת ראוי לעבוד את השם הייתה באמת נמוכה. זה נמשך לאורך יותר מעשר שנים.