ככה בערך זה עבד: אתמול ראיתי בערב במחשב בבית באתר חרדי סרטון של נשיונל ג'יאוגרפיק על השואה, ומשם עברתי לאתר של נשיונל ג'יאוגרפיק עצמו לחפש סרטים נוספים בנושא. לאחר שיטוט קצר הגעתי לערוץ יוטיוב שלהם ושם נכנס המחבל עצמו לפעולה. כי מה הקשר בין אדם שמחפש סרט על השואה לסרט על אנשים שעברו ניתוחים לשינוי מין? אבל למרות שאין שום קשר, לצד הסרט על השואה הוצגו תוצאות נוספות ובהם הסרט הזה. והאמת, הנושא הזה מעניין אותי (לא משנה מאיזה צד של המטבע) אז חלפה לי מחשבה בראש שאני נכנס בגלל הענין שיש לי בזה, אבל ברגע שנכנסתי וצפיתי - ברחתי. אני מודה לה', על חסדו הגדול שהוא נתן לי להכנע ולדעת שהתאווה (אפילו אם היא עטופה באריזת מתנה מטעה) מסוכנת עבורי ושהיא חזקה ממני פי מאה, כך שאם רק אטעם ממנה - לוודאי אפול.
מה הלאה? התקשרתי לספונסר והודתי שאני חסר אונים מול התאווה בכלל ומול היוטיוב בפרט. בסיום השיחה קיבלתי על עצמי שלא להיכנס ליוטיוב שלא לצורך מדוייק, ושלא לעבור מסרטון לסרטון ביוטויב בשום מצב. אם יש לי לינק לצפיה בסרטון ספציפי - אני יכול לצפות בו, וכך גם אם אני מחפש סרטון ספציפי, אבל לעומת זאת כניסה לצורך חיפוש "מה יש לראות" או קפיצה מסרטון לסרטון יוכלו להביא אותי שוב מהשואה אל התאווה או בעצם מכל נושא שהוא לכל נושא של תאווה.
בנוסף לזה, במחשב שלי במשרד יוטיוב חסום לגמרי. זה לא שהחסימה תציל אותי מנפילה, ממש ממש לא, הרי יש מחשבים נוספים ואני יכול להשתמש בהם בדיוק כפי שאני עושה כאשר אני באמת צריך אתר שחסום במחשב שלי. אז למה לחסום אם זה במילא לא יעזור לי ואני יכול לעקוף את זה?
עבורי החסימה היא ענין של כניעה נטו. כל פעם שמישהו שולח לי לינק לסרטון ואני לא יכול לצפות בו - זאת תזכורת לחוסר האונים שלי כלפי התאווה. תזכורת לכך שאני לא אדם רגיל אלא חולה, ודברים שעבור אנשים אחרים הם לא בעיה - עבורי הם מסוכנים מאוד. אז כאשר מישהו שולח לי לינק לוידאו מיוטיוב ולצורך צפיה בו אני צריך לקום ולעבור למחשב אחר, זאת פעולה של כניעה עבורי, בה אני מודה שאני חסר אונים מול התאווה ולכן המחשב שלי נעול. החסימה לא תציל אותי, אבל הכניעה תביא אותי לעשות את הפעולות הנכונות ולעבוד את הצעדים שיקרבו אותי לאלוקים - היחיד שיכול לשמור אותי נקי.
אותו דבר זה לגבי ההחלטה שלי במחשב בבית שלא להיכנס ליוטיוב שלא לצורך ספציפי. הרי אם אני רוצה ליפול - אני לא יקיים את ההחלטה שלי, ואם אני לא רוצה ליפול - אז מה הבעיה להיכנס ולצפות רק בתכנים ראויים? אבל הבעיה היא שאני חולה מה שאומר שאני אלרגי לתאווה.
אדם רגיל מסוגל להיכנס ולהחליט שלא לצפות בסרט על מין, בזמן שהוא מחפש סרט על השואה, אבל אני שונה. המוח שלי מגיב לתאווה באופן אחר ממה שמוח של אדם רגיל מגיב. אצלי, כאשר אני נוגע בתאווה מתפתחת תופעת הכמיהה שאין לי דרך לעצור אותה עד לנפילה. זה כמו אדם שאלרגי לפריחה או לכל דבר אחר, והוא לא יכול ללכת למקומות שאנשים אחרים יכולים ללכת כיון שכאשר הוא בא במגע עם פריחה - העור שלו מגיב שונה ומתחילה תופעה שמסוכנת עבורו.
אז נכון, יש כל מיני דברים קטנים ונחמדים שהייתי צריך לוותר עליהם (כמו קריאה בכל מיני אתרי חדשות שיש בהם הרבה תאווה), אבל עבורי הוויתור הזה הוא מהותה של הכניעה. אין דבר כזה כניעה מופשטת וכל כניעה היא למעשה ויתור על משהו. אז בנוסף לויתור על התאווה, אני מוכרח לוותר על שיטוט ביוטויב - וזה כמובן שווה לי את החיים שלי שיקרים הרבה יותר מכך.