ט"ו כסלו התשע"ח

ניקיון של שנה

ביום חמישי בבוקר, אחרי שאני מצהיר את ימי הנקיון שלי בחסד אלוקים 360 יום, מתקשר אלי חבר ושואל: "מתי הציון דרך שלך?"

אז התעוררה לי השאלה, מתי זה ציון דרך שנה, לאחר 12 חודש, או לאחר 365 ימים כשמתמלאים ימי השנה?

רבי עקיבא כשחזר לביתו לאחר 12 שנה ששהה בבית מדרש, הוא מגיע עד למאחורי הדלת, והוא שומע את השכן אומר לאישתו "מתי בעלך כבר מגיע, איך הוא מפקיר את ביתו ככה?".

ורחל אשת רבי עקיבא משיבה: "הלואי וימשיך בתלמודו עוד 12 שנה!".

כששומע רבי עקיבא את דבריה, שב על עקביו, פונה לאחוריו וחוזר לבית המדרש לעוד 12 שנה של לימוד תורה.

שואלים: מדוע לא נכנס לבית, רק לומר שלום ולחזור? דקה אחת, שהרי אישתו היתה בהחלטה נחושה שהוא ישוב לבית המדרש?

אלא שרבי עקיבא ידע, ש- 12 חודש + 12 חודש, זה לא 24 חודשים! אם היתה הפסקה אפילו לדקה, לאמירת שלום, זה כבר לא יחידה אחת! שנה, זו לא ספירה של חודשים הנפרדים זה מזה כספירת חודש הבנוי מימים נפרדים. שנה היא יחידה אחת!

כמו שבכל בוקר אני עושה התחדשות יומית ואני מעמיד לפני את 2 הדרכים בהם אני יכול לצעוד רק להיום, ל 24 שעות הבאות. כך הוא בכל חודש אני מחדש את הצעידה בדרך בה אני בוחר לצעוד. ככה היא התחדשות שנתית.

ציון דרך - הינה נקודת מפגש של שתי דרכים, הדרך שלפני ההחלמה, והדרך מאז התחלתי את ההחלמה. אני בוחן מהיכן באתי, מה עשיתי, ואיך אני היום. כשאני מציב לפני את שני הדרכיםאני יכול לבחור. אני מגלה "שהמין אכן נתון לבחירה"!

זו התשובה לכך שאני מציין דרך לא לאחר 12 חודש, אלא לאחר מלאות ימי השנה. זה מלמד אותי, ששנה היא יחידה שלימה רק כאשר היא שלימה ואיננה בנויה מיום ועוד יום, מחודש ועוד חודש, אלא 365 ימים = שנה!

שנה אומרת לי שאני לא יכול עוד להיכנס אפילו רק לרגע אחד ולומר לתאווה - "שלום, אני כאן, את כבר לא מזהה אותי, הייתי רגע מאחורי הדלת, היה לי איזה פיתוי אז נכנסתי רק לדקה לומר לך שלום, אולי גם לספר לך שבלעדייך הרב יותר טוב לי"! שנה אומרת לי, שאם אני עושה את זה, זה כבר לא שנה!

אז, זהו, אני מחכה למלאות ימי שנה ראשונה, לציין את הדרך בא אני צועד, להביט בשלט המוצב על פרשת הדרכים, להציב לפני את שני הדרכים, ולבחור בדרך ההחלמה.

אסיר תודה לאבא אוהב. בתפילה, אלי, עשייני ערוץ לשלומך, מי ייתן ואעשה את רצונך תמיד. אמן כן יהי רצון.