אתמול השתתפתי באירוע גדול שמתקיים מידי שנה, מה שסיפק לי הזדמנות מצויינת להשווות את המצב שלי היום למצב שלי בשנה שעברה, כיון שהאירוע נותר אותו אירוע, התאווה נותרה אותה תאווה, ואם בכל זאת יש שינוי - זה רק בי. מדובר באירוע המוני, משפחתי, משהו שמתחיל בבוקר ומסתיים בשעות אחר הצהריים המאוחרות, והוא משלב את כל המרכיבים שיכולים לזרוק אותי לקרשים: תאווה, לחץ, צורך בשליטה וכן הלאה.
אני נמצא שם כל שנה בשנים האחרונות, ובשנה שעברה היה נראה לי שהגעתי לפסגה, כאשר יכולתי להיות בתוך כל הבלאגן הזה ולהישאר נקי ומפוכח. זכרתי את השנים הקודמות בהן האירוע כולו היה חיפוש תאווה, לגימה דרך העיניים, פנטזיות בראש, ובהמשך הנפילות עצמן, ולפתע הגעתי כנוע, ויתרתי על התאווה ונשארתי נקי. זה היה חידוש עצום, אבל הדרך לכך לא היתה פשוטה. כשחזרתי הביתה כתבתי על החוויה שלי באירוע ותיארתי את הקושי כאשר "כל דמות של אישה מושכת מופיעה במוחי הקודח בתור הפיתרון לכל הבעיות שלי".
והנה אתמול הייתי שם שוב. הנשים לא נעלמו, והן אפילו לא החליטו ללבוש בורקה או להצטרף לנשות השאלים. גם אלוקים לא הכניס חמה לנרתיקה ולא פתח את ארובות השמים, כך שמזג האויר לא היה לטובתי. גם במישור האישי, הילדים לא החליטו להפסיק להיות ילדים ואפילו לא הכריזו על הפסקת אש כללית בין הבנים לבנות. היציאה מהבית התאחרה כמובן ולא היתה "לפי התכנונים", מקום חניה היה קשה למצוא, וכן הלאה וכן הלאה.
אז אם הייתי בזמן המחלה, ברור שהפיתרון היה להתאוות דרך העיניים, להזין את הפנטזיה, וליפול. אפילו אם אני בהחלמה ואני מוכן לוותר על התאווה, עדיין הקושי בויתור הוא עצום, והפיתוי לא פשוט. אבל אתמול זה היה אחרת. למעשה זה היה לגמרי אחרת. הייתי שם, מחובר, נוכח, מוותר על התאוה, אבל בלי המלחמה. זה היה ממש כמו שכתוב בספר הגדול על כך שאנחנו לא נאבקים בתאווה כי אלוקים שם אותנו במצב נייטרלי ואין לנו צורך בכך. תמיד כשקראתי את המשפט הזה היה נראה שלי שהם קצת נסחפו כשכתבו אותו, אבל אתמול זה היה אמיתי.
נכון, זה לא הגיע בתחילת ההחלמה, ואם הייתי מתייאש בתהליך - לא הייתי מגיע לכך. הנה, שנה שעברה, אחרי שנה וחצי בהחלמה, עדיין הייתי צריך לעבוד קשה על הכניעה כדי להשתחרר מהאובססיה. זה נכון, אבל יש המשך לסיפור, והוא האפי-הנד. לא חייבים להמשיך כל החיים לסבול בלי הפסקה.
בדרך חזור אתמול, שיתפתי את אשתי במחשבות שלי על השינוי שעברתי. היא כמובן הרגישה בכך בעצמה עוד לפני שאמרתי מילה בנושא. והמחשבה שחלפה בראשי היתה שאם זאת היתה ההתקדמות בשנה האחרונה, לאן אוכל להתקדם בשנה הקרובה אם רק יתן לי אלוקים חסד להמשיך בהחלמה?