כ' סיון התשע"ז

חיבור רוחני במקום ניתוק רוחני

אני מכור לתאוה יותר משלושים שנה. בעשרים שנה האחרונות רציתי להפסיק עם זה מיד לאחר כל פעם שהשתמשתי.

אם אני סופר את מספר הפעמים שרציתי להפסיק זה עולה לאלפי פעמים. היו לי את כל הטיעונים, נסיתי את כל אסטרטגיות המלחמה שיכולתי לעלות על דעתי. התוצאה היתה אפס, כלום, צחוק, עליבות, הלקאה עצמית, שנאה עצמית, התנתקות מחיי חברה, אי יכולת לפתח שיחה והרשימה ארוכה.

התכנית הזאת אומרת שאין החלמה ללא חוויה רוחנית. חוויה רוחנית בהגדרה שלה היא חיבור ביני לבעל רוח אחר. זה יכול להיות ישירות עם אלוקים וזה יכול להיות בתור לקופה בסופרמרקט כשמחשבה על זה שאני אבא לשלושה עוררה אצלי משב רוחני פתאום.

חיבור רוחני מתבצע רק בנתינה של עצמך, הצד השני ירגיש אם הדבר שהוא מקבל זה באמת אתה. רובינו מגיעים לכאן אחרי שנים של ריכוז עצמי וקמצנות נוראית לוותר אפילו על מולקולה אחת של עצמי. הריכוז עצמי גרם לי בדיוק את ההפך - ריקנות רוחנית, רעב רוחני, מדבר רוחני.

אני לא מסוגל להשאר בריקנות רוחנית אבל אני לא מעוניין למלא אותה בקשר רוחני עם אנשים מפני שאני לא יכול לותר על הריכוז העצמי שלי ומפני הבושה והשנאה לעצמי שמסתתרות בתוכי.

אז מצאתי דרך קלה למלא את החסר. אם לא קשר רוחני אז קשר מיני. גיליתי מהר מאד שמיניות מספקת לי חוויות רוחניות בקלות ובזול. עכשיו אני לא צריך אף אחד ויש לי את כל הזמן בעולם לעצמי. בדיוק כך הוצאתי את עצמי מהעולם במשך 30 שנה.

תכנית 12 הצעדים בשבילי היא הזמנה לחזור לעולם ולחיות כפי שהקב״ה רוצה שאני אחיה. האם אני חושב שהתכנית מציגה רעיונות חדשים ומהפכניים - כלל לא. מה כן? בשבילי זה החברותא, אנשים כמוני, אני כבר לא חייב לשמור בסוד על פיצול האישיות שלי. בשבילי עצם החברותא היא החוויה הרוחנית.