פעם בחצי שנה מתקיים שבתון לחברים בתכנית 12 הצעדים הנקרא JSS, ראשי תיבות של "שבתון רוחני-יהודי". ההצלחה של האירוע בארצות הברית הביאה לכך שכיום מתקיימים במקבלים גם שבתון בארץ ושבתון באירופה - בערך באותו זמן, אחרי החגים ואחרי פסח. בשבת הקודמת זכית להשתתף פעם נוספת בשבתון הנפלא הזה, ביחד עם 350 אנשים נוספים שמילאו את בית המלון הגדול.

בשונה מהפעמים הקודמות בהן הגעתי על מנת "לתפוס כמה שיותר החלמה", הפעם הגעתי ממקום אחר והמטרה שלי היתה בעיקר להיות עם חברים שלא נפגשתי הרבה זמן ולהנות מעצם המפגש, הדיבורים על התכנית וההחלמה וכל מה שמסביב. ככה היה לי הפעם זמן להסתכל מסביבי ולשים לב לדברים שבעבר פחות שמתי לב אליהם, ואחד הדברים הבולטים היה הניגוד הגדול בין התפיסה של התכנית והנפילות בעולם הרגיל לבין הנורמליות שבה השבתון הזה מתקיים.

כמו כל חבר חדש, כאשר שמעתי על פגישה עם אנשים אחרים נחרדתי כי חשבתי שזה לא יעלה על הדעת שאנשים אחרים יידעו את הסוד הנורא שלי, והנה כאן נמצאים 350 אנשים, רבים הגיעו עם נשותיהם, וכולם אנשים נורמליים (אם היו להם קרניים אז הם עשו עבודה טובה להחביא אותם...), מכל החוגים והעדות, וביחד מתפללים, אוכלים סעודת שבת, שרים זמירות וכן הלאה. הכל היה כל כך נורמלי עד שאדם מבחוץ היה יכול לחשוב שמדובר באיזה שבת שבע ברכות או בר מצוה, ובשום אופן לא היה מעלה על הדעת שזה שבת של חברים שמכורים לתאווה והגיעו לכאן אחרי שהחיים שלהם התפרקו. הסתכלתי על זוגות שהגיעו ביום שישי עם מזוודה ועגלת תינוק, ראיתי צעירים ומבוגרים, אנשים שנקיים כמה ימים ואנשים שנקיים עשרות שנים(!), אבל הכל היה נראה מאוד נורמלי, ושום דבר לא היה יכול להסגיר את הסיפור שמאחורי האירוע הזה.

אז כן, היה שם המון כאב אבל גם המון תקווה. כל אחד שהשתתף, גבר או אישה, הוא סיפור של כאב בלתי נגמר במשך שנים, וביחד עם זה תקווה גדולה של מי שמצא דרך לצאת מהכאב הזה, וכל אחד שהיה שם, בין אם זאת הפעם הראשונה או העשרים, מבין שהבושה, האשמה והבדידות הם אויבים שלו, ואם הוא רוצה להפסיק לסבול הוא צריך לקבל את עצמו, לפגוש אנשים אחרים ולשבור את מעגל הבדידות.

*

במוצאי שבת חזרתי הביתה והילדים אמרו שהייתי חסר להם. שמחתי כל כך לשמוע את זה והבטחתי להם שאת יום המחרת אפנה מכל העיסוקים ואהיה רק איתם. למחרת, בארוחת ערב, אחת הילדות שלי ניגשה לאשתי ואמרה לה "אמא, יש לך כזה מזל טוב, בחרת בעל טוב"... עבורי, זה היה משפט שקיפל את הסיפור שלי כולו. החלמה היא לא (רק) להפסיק לצפות בפורנו או לאונן. החלמה זה לקבל צ'אנס לחיים אמיתיים שבהם אני מחובר לעצמי, למשפחה ולאלוקים.