לא לחינם נקראת הקהילה שלנו "שמור עיניך". מלבד גישה נכונה למאבק הזה, כפי שכבר אמרנו, הצעד המעשי הברור ביותר שיש לנקוט בו על מנת לגבור על ההתמכרות לתאווה הוא ללמוד איך לשמור את העיניים. זוהי אבן הפינה של היציאה לחופשי, וברור למה: איננו יכולים להשתוקק לדבר שאיננו יכולים לראות. כאשר אנו שומרים את עינינו, דומה הדבר להימנעות מכניסה לזירת האיגרוף שבה ממתין לנו היצר הרע במלוא כוחו. אם פשוט לא ניכנס לזירה, הוא לא יוכל לגעת בנו!
בלתי אפשרי אפילו להתחיל להחלים מהתמכרות לתאווה כל עוד אנחנו ממשיכים להיות מופצצים בגירויים מכל עבר. התודעה שלנו כבר פיתחה הרגלים תאוותניים. אי אפשר להתבונן בתמונות מעוררות ולצפות שלא להתגרות. אי אפשר שהכול יהיה בהישג יד, ולצפות שלא נתקרב. התמכרנו להצפה הכימיקלית שהתאווה מייצרת במוחנו, בדיוק כפי שאלכוהוליסט מכור לבקבוק שלו. לכן, אם אנחנו רוצים לצאת מהמעגל הזה, עלינו בראש ובראשונה להרחיק מאיתנו סוכני תאווה על מנת שנוכל לצאת למסע ההחלמה.

אבן הפינה
חשוב להבין כי שמירת עיניים היא אבן הפינה. בלי שמירת עיניים, התאווה מתעוררת כל פעם מחדש, וההתמכרות מוזנת, ולא משנה אילו צעדים אחרים ננקוט, עדיין נתנהג כמו אלכוהוליסט הלוגם לגימות קטנות מהוויסקי כדי להשיג את השפעתו. הדבר ההכרחי הוא ללמוד לשחרר את התאווה ולא להרשות לעצמנו את אותה "לגימה ראשונה". אין "שתייה ג'נטלמנית" כשמדובר באלכוהוליסט, וכך גם לגבי מכור לתאווה.
גם המכורים ברמות כבדות יותר, העובדים כבר עם הכלים המתקדמים יותר המוצגים באתר, עדיין יצטרכו לשמור על העיניים. למכורים באמת אין שליטה על הנושא. לא משנה כמה שנים הם מצליחים להישאר נקיים ולא משנה אילו צעדים הם נקטו, אם תבוא תאווה ישירות מולם, הם יחושו חסרי אונים. למכורים כאלה יש "אלרגיה" לתאווה. אבל עד כמה שזה נשמע מפחיד, זה באמת לא כל כך נורא. אנשים שחסר להם ברזל בגוף, גם אם זה מצב כרוני, עדיין יכולים לחיות חיים נורמליים לגמרי, כל עוד הם נוטלים כדור מתאים פעם ביום.
אסור אף פעם להירדם בשמירה. הסימפטום העיקרי של המחלה הזאת הוא שכאשר עומדים באופן גלוי מול גירוי לתאווה, התאווה מתעוררת בלי שליטה. וזוהי הסיבה לכך שהכלי המעשי הראשון בהחלמה הוא שמירת עיניים והימנעות, עד כמה שאפשר, מכל מה שמעורר את התאווה.

כמי שמתמודד עם תאווה עלינו להיזהר משנה זהירות בנוגע למקומות שבהם אנו נמצאים. מוטב להימנע מלבקר בקניונים ובמקומות ציבוריים אחרים, שבהם ברור שקשה לשמור את העיניים.
אם אין ברירה ואתם חייבים לבקר במקומות כאלה, נסו לבלות בהם כמה שפחות זמן, ואולי אפילו להסיר משקפיים אם ראייתכם לקויה. אפשרויות נוספות הן להרכיב משקפי שמש המצופים מבפנים בלמינציה אטומה, או לצבוע את פנים הזגוגיות של זוג משקפיים מסוים בטוש שחור, ולהותיר רק אזור קטן שדרכו ניתן להציץ החוצה (הסטייפלר נתן פעם את העצה הזאת למישהו). אלו מכם הזקוקים לתחבורה ציבורית בשביל להגיע למקום העבודה – קחו איתכם ספר, או נגן MP3 שבו תוכלו להקשיב לשיעורים בעיניים עצומות. בשביל מכורים, אפילו חתונות, שמחות והתכנסויות משפחתיות עלולות להוות סכנה, ואפשר לנסות להתכונן מנטלית לפני האירוע. אפשר להחליט להישאר באזורים הלא מעורבים כמה שאפשר, או לנסות למצוא מקום ישיבה הפונה בכיוון הפוך מכל גירוי אפשרי.
אם אתם יודעים שתיאלצו לשהות במקום שבו אתם יודעים שיהיה לכם קושי, תוכלו להתפלל תפילה קצרה לפני שאתם יוצאים מהבית. "אנא, השם, עזור לי לא להסתכל". ואם אתם רואים שכן מעדתם והבטתם בשנית, אפשר להתפלל במהירות תפילה קטנה נוספת, "השם, אני מוסר לך את תאוותי. אנא, קח אותה ממני".

מי שרציני בנוגע לשחרור מההתמכרות לתאווה צריך להימנע מצפייה בטלוויזיה ובסרטים ומקריאת מגזינים ועיתונים חילוניים במידת האפשר.
בואו נדבר על סרטים, למשל. סרטים הם בין הבורות הגדולים ביותר שניתן למעוד לתוכם, המפריעים להחלמה אמיתית מהתמכרות לתאווה, מכיוון שהרבה פעמים קשה מאוד לוותר עליהם. הם משמשים כמקור לבידור עבור מיליוני בני אדם ברחבי העולם, ולעתים קרובות הם מהווים הסחת דעת מבורכת מקשיי המציאות. אבל הסרטים מלאים בפיתויים רבים לתאווה. ואפילו אם מישהו יצליח למצוא סרט שאין בו ולו אישה אחת הלבושה באופן פרובוקטיבי, או זוג מתנשק (כמעט בלתי אפשרי כיום), האם לא יהיו שחקניות מושכות בסרט בכלל? מי שמשתדל לשמור עיניים ברחוב – וכולנו חייבים – איך יוכל להרשות לעצמו לנעוץ מבטים בנשים מושכות בסרט במשך שעתיים רצופות? רוב המכורים לתאווה יתקשו להביט בנשים מושכות – אפילו כאלה הלבושות בצניעות – בלי שתתעורר תאווה כלשהי. טיבה של ההתמכרות מבטל את היכולת הזאת, ואנו מוכרחים להודות באמת הזאת בפני עצמנו. כל עוד אנו מעוררים בעצמנו תאווה, אנו עדיין מזינים את ההתמכרות.

טיפים נוספים
ברור לכל בר דעת, שאין לנו שליטה על מבט מקרי ברחוב שהצית בנו תאווה. אבל אם נביט שוב, הרי שאנו כבר מזינים את ההתמכרות. להלן כמה טיפים לאימון שיכולים לסייע בשמירת עיניים ברחוב:

• המבט הראשון – על אלוקים; השני – עליי; והשלישי? על GYE: הרי לכם דוגמה קבלה למבט השלישי שתוכלו לבצע: "אני מקבל על עצמי, לחודש ימים, לתרום 10 ש"ח ל-GYE בכל פעם שאעיף מבט שני ושלישי במשהו שמעורר אותי, בתוך 15 שניות; או אם אתבונן במשהו שמעורר אותי במשך 15 שניות רצופות. אם אביט בדבר ולא אזכור שעשיתי את הקבלה הזאת, לא אצטרך לשלם". החזיקו בכיס פנקס קטן וסמנו לעצמכם כל פעם שמעדתם.

למה זה עובד? הרבה פעמים אנחנו מועדים בשמירת עיניים, מפני שבאותו רגע של ניסיון היצר הרע גורם לנו לשכוח את כל ההשלכות ואנחנו חושבים שזה לא באמת יזיק, אם נעיף עוד מבט. יותר מזה, היצר הרע גורם לנו להאמין שמוטב לנו שנביט! ועד שאנחנו משכנעים את עצמנו שזה לא לטובתנו, הרי שכבר מעדנו והסתכלנו על מה שמוטב היה שלא נראה. אבל בעזרת הקבלה הזאת, המודעות שלנו תתעורר מיד להשלכות של ראיית הדבר ונוכל להסיט את מבטנו הרבה יותר מהר.

• לעשות שזה יכאב: אנו יכולים להחליט, בינינו לבין עצמנו (לא לעד, רק למשך מספר מסוים של ימים או שבועות, בשלב ראשון) שבכל פעם שאנו מביטים מבט שני על אישה שמעוררת תאווה, אנו עושים אחד מהדברים הבאים:
• צובטים את עצמנו צביטה כואבת.
• עונדים גומייה ומצליפים בה כנגד העור.
• תורמים 10₪ לצדקה.
• נותנים לעיניים פסק זמן ועוצמים אותן למשך שש שניות.
• חוק שלוש השניות: אם אנו רואים דבר מה לא ראוי, אנו יכולים להפעיל את חוק שלוש השניות, שכרוך בשלושה שלבים: זיהוי, הסטה, הכרה. השלב הראשון הוא לזהות שנחשפנו לדבר מה לא ראוי, והוא עלול לקחת שנייה או שתיים. השלב השני הוא עצימת עיניים או הסטת המבט. שני השלבים האלה אמורים לארוך כשלוש שניות. השלב השלישי הוא להעניק לעצמנו מעין טפיחה מנטלית על השכם ולחשוב משהו כמו, "ראיתי את זה בטעות והסטתי עיניים במהירות. בעזרת השם, אתקדם עוד, כל יום קצת". זהו שלב ההכרה.

כל זה הוא מהלך חיוני, מפני שהמעידה הראשונה היא בדרך כלל מה שמוביל לנפילה. בדיוק כפי שאלכוהוליסט חייב להימנע מהלגימה הראשונה, כך גם המכור לתאווה חייב להימנע מהמעידה הראשונה.
הרבה פעמים יש תחושה כאילו "הסטנו מבט, אבל אולי חיכינו רגע אחד יותר מדי לפני שעשינו את זה" - ואז היצר הרע מעורר תחושת אשמה, כשלמעשה, לא עשינו שום דבר רע. הדבר הזה עלול להוביל למעידות ולנפילות נוספות. חוק שלוש השניות מכיר בכך שיכולות לחלוף שנייה או שתיים עד הזיהוי שמשהו אינו תקין, ורק אז אנחנו מצופים להסיט את המבט.

• יעדים קטנים: אנו יכולים להגדיר לעצמנו יעדים קטנים מאוד בתחילה. לדוגמה, אפשר להחליט, שבהליכה לבית הכנסת ובחזרה, לא משנה מה יקרה, לא נרים את המבט מהקרקע. זה יכול להיות קשה בהתחלה, אבל אחרי מספר פעמים בוודאי ניתן יהיה להעלות את דרגת הקושי של היעדים.
• פיתוח הגישה הנכונה כלפי שמירת עיניים:
• עלינו לומר לעצמנו שלא משנה עד כמה יכאב לנו לא להביט, תמיד יכאב לנו עוד יותר כן להביט, מפני שכאשר אנחנו מביטים, אנו חשים שני כאבים חדים:
• אנו מרגישים פתאום רחוקים מהשם ומהיעדים שלנו.
• אנו יודעים שמושא התאווה לא יכול להיות שלנו ממילא, וזה כואב.

כך שבעיקרון, הכאב שאנו חשים כשאיננו מביטים הוא עדיף על זה שאנו חשים כשאנו כן מביטים! וכמו שאומרים בתכנית 12 הצעדים, "אין מצב שיכול להיות חמור עד כדי כך, שמעט תאווה לא תחמיר אותו עוד יותר".

• הכאב שאנו חשים כשאיננו מביטים, הוא כאב מרפא, כמו הכאב שחשים כשמחלימים מניתוח. הכאב עוזר להחלים. מאידך, הכאב הרוחני שאנו חשים כשאנו מביטים, דומה לכאב של מחלה ההולכת ומחמירה. באיזה כאב נעדיף לבחור?
• הכאב שאנו חשים כשאיננו מביטים, הוא לא באמת הכאב שלנו. זהו כאבו של היצר הרע הגוסס לאטו, צורח שאנו מכים בו בחוזקה. לכן, אנו יכולים ליהנות מהכאב הזה. זהו כאבו של האויב ההולך ונחלש.
• התשוקה היא בסך הכול בועה, הנבנית סביב מה שאנו רואים ומדמיינים. הניסיון לימד את כולנו, שברגע שאנחנו משיגים את מה שחשבנו שאנחנו רוצים, מה שחשבנו שיהיה פשוט נפלא (לפי מה שראינו ודמיינו), כשהבועה מתנפצת כל מה שנותר זה כלום. אנחנו נותרים מנידים בראשנו ולא מאמינים שבשביל כלום אנחנו מוכרים את נשמתנו.
• בואו נחשוב רגע: הרי אילו היינו עיוורים, חס ושלום, לא היה עלינו להיאבק כלל בתאווה. אילו לא בורכנו כולנו במתת הראייה המופלאה שהשם נתן לנו, האם היינו מסוגלים להתאוות באמצעות עינינו? המדע מספר לנו כי התודעה האנושית מסוגלת לבצע מיליארדי חישובים בשנייה כשהיא מעבדת מידע מאינספור קצוות העצבים המחברים את עינינו למוחנו. איך אפשר לקחת את המתנה הנפלאה הזאת, ולהשתמש בה בניגוד לרצון השם?
• ויתור על תאווה: העולם מלא פיתויים. אם אנו רוצים להיאחז בתאווה, יהיו לנו אינספור הזדמנויות להמשיך ולהרגיש תאווה בכל רגע. לשווא נילחם את מלחמת שמירת העיניים אם כל הזמן ננסה לא להסתכל על דברים שאנו מאוד רוצים להביט בהם. הסוד האמיתי להצלחה הוא ללמוד איך לוותר בכלל על התאווה. במקום להילחם בה, צריך פשוט לוותר עליה. כפי שכתב אחד המשתתפים בתכנית 12 הצעדים:

"היום, המאבק הרבה יותר קל בשבילי. כשעולה בי הדחף, אני מודה בחוסר אונים, מכיר בכך שהשם הוא היחיד שיכול לעזור לי ומבקש ממנו לקחת ממני את התאווה. למען האמת, מפתיע אותי עד כמה זה עובד הרבה יותר טוב מאשר להכריז מלחמה כוללת על הדחפים".
צעד חשוב נוסף בוויתור על התאווה הוא ללמוד איך להתמודד עם פנטזיות ומחשבות אובססיביות. בעיקרון מספר 11 בחלק השני של המדריך הזה – תוכלו למצוא טיפים נהדרים וטכניקות לשחרור מתאווה ופנטזיות.

• הירשמו לקבלת עלון חיזוק יומי בנושא שמירת עיניים: לצורך כך, הצטרפו לרשימת הדואר האלקטרוני שלנו באתר.
• העיניים הן חלונות לנפש ויש לשמור עליהם באדיקות על מנת להתקדם באופן רציני מבחינה רוחנית. באתר שלנו ניתן להוריד ספרי אלקטרוני הנקרא "חלונות לנפש" מטעם אגודת סלנט. הספר, שניתן לרכוש אותו גם בכריכה קשה, מספק תכנית חיזוק יומית לשלושים יום שעוזרת להבין כיצד לשמור את העיניים בצורה נכונה.

מדובר בתהליך
כפי שנאמר, שמירת העיניים היא נקודת התחלה, נקודת אמצע והגבול האחרון במאבק הזה. גם כשאנו כבר לומדים לשלוט בהתנהגויות התאוותניות החמורות יותר, אנו עלולים עדיין לגלות שלוקח לנו עוד שנים למסור את התאוות באופן מלא לידי השם ולשלוט שליטה מלאה על עינינו. אז אסור להתייאש כשאנו מצליחים להשתחרר מההתנהגויות הלא נאותות, אבל עדיין מתקשים לשמור עיניים ברחוב. מדובר בתהליך. ואם נישאר נחושים ברצון להחזיר את חיינו ואת סדרי העדיפויות שלנו שוב לתלם, אין ספק שנראה התקדמות בנושא, לאט אבל בטוח. וההתקדמות היא חיונית. הישארות במקום משאירה אותנו בסכנת הידרדרות ונפילה. ומי שאינו משתדל לנוע קדימה מעט בכל יום, בשמירת עיניים, יישאר פתוח להישאב שוב גם להתנהגויות המזיקות יותר.