אז מה זה אומר להתאוות כמו ג'נטלמן? הביטוי הזה "הושאל" מהאכוהוליסטים שהבינו שהם לעולם לא יוכלו לשתות כמו ג'נטלמן, כיון שהכוסית הראשונה בהכרח תביא אותם לבולמוס שתיה והם לעולם לא יחזרו להיות אנשים רגילים שיכולים לשתות אם הם רוצים ולהימנע מהשתיה אם הם רוצים בכך.

תכל'ס, לא ממש הבנתי את הקטע איך זה מסתדר אצלנו המכורים למין ולתאווה. אצלי תאווה היתה תמיד משהו נוראי שמתחבר עם נפילה מיידית, ולא הבנתי איך אפשר להתאוות כמו ג'נטלמן ומה בדיוק החידוש בכך שלעולם לא אוכל להתאוות כמו ג'נטלמן. אני חושב שההבדל העקרוני נעוץ בשינוי בין האלכוהוליסט (וכן המכור לתאווה הרגיל) לביני שגדלתי בעולם בו התאווה היא דבר אסור. האלכוהוליסט התחיל את דרכו בשתיה חברתית ומהנה ובעצם היה רוצה תמיד לחזור למצב הזה בדיוק, אלא שמשהו השתבש בדרך וכעת הוא כבר לא יכול לגעת באלכוהול בכלל, ואילו אצלי כל תאווה היתה תמיד מתקשרת לאיסור כך שבעצם לא רציתי אותה אף פעם, ותמיד רציתי להיפטר ממנה לגמרי.

או כך לפחות חשבתי. כי במציאות אני מאוד רוצה להתאוות כמו ג'נטלמן ולא משנה כעת מה החינוך שלי ומה השקפת העולם עליה גדלתי לגבי תאווה. כן, אני מבין שהנפילות עצמן הן דבר כואב ומבאס רצח ולכן אני מוכן לוותר עליהן, אבל מה לגבי קצת תאווה, מה שנקרא בלשון העם "לשטוף את העיניים"? לזה אני מתגעגע, אוהו כמה שאני מתגעגע. אני הולך ברחוב ובזוית העין אני תופס מושא תאווה, וכל מה שאני רוצה זה להעיף מבט שני ו"ללגום" את המראה הזה לתוכי. אני לא רוצה ליפול, בודאי שלא, אבל רק להינות מהמראה ולהמשיך בשגרת חיי בהחלמה.

אבל אני לא יכול, כי אני לעולם לא אוכל להתאוות כמו ג'נטלמן. המבט השני הזה יוביל בהכרח למבט שלישי ולמבטים נוספים על מושאי תאווה, ומה שהתחיל כלגימה ראשונה יביא לנפילה והתרסקות טוטאלית. לא לחינם אני נקרא "שיכור מין", כי אני בדיוק כמו השיכור (למעט העובדה שאני לא צריך להיכנס לחנות משקאות כדי לקנות בקבוק, יש לי תמיד בתוך הראש שלי אחד כזה ואני רק צריך להחליט ומיד אני מתחיל להשתכר).

כן, למרות שבמבט ראשון אני כביכול לא רוצה תאווה בכלל, אבל כאשר אני פורט את הדברים לפרטים די ברור שהתאווה שאני לא רוצה היא הנפילה, אבל תאווה נטו שמסתכמת בזכרונות, פנטזיות או מראות ברחוב - זה בוודאי שאני מעוניין להמשיך לצרוך. לא רק שאני מעוניין להמשיך להתאוות אלא שהחיים נראים לי אפורים ומשעממים בלי תאווה. האם באמת נגזר עליי לחיות כל חיי בלי להינות ממראה של אישה ברחוב, בלי להתענג על איזו פנטזיה עסיסית? ובכן, התשובה היא כן. אם חפץ חיים אני, עליי לוותר לחלוטין על כל תאווה באשר היא, כיון שכל תאווה תוביל בהכרח לריסוק עצמי - ואני לא רוצה למות.

נראה לי שההבדל הוא בגישה והבנה של המושג תאווה. תמיד חשבתי שתאווה הכוונה פורנוגרפיה, אוננות ומשם צפונה, אבל מה שנמצא מתחת לגבול הזה היה נראה לי בסדר גמור עבורי. סתם תמונות באתר חדשות לא היו בעיה, ובודאי שהסתכלות על נשים צנועות לא היה בגדר של תאווה. אבל זאת טעות קריטית עבורי, כי אם אני מסתכל ו"לוגם" את התאווה שבמראה, אין שום הבדל אם זה באתר פורנו, בפנטזיה, בכניסה לגן של הילדים שלי או בכל מקום אחר.

לא לחינם נפתח הספר הלבן (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות למין) בכך שלעולם לא נוכל לחזור ולהתאוות כמו ג'נטלמנים, כי אם אנסה את זה - אגמור בהתרסקות גדולה מבעבר.