שוב ושוב אני מגלה כמה קבלה היא המפתח לכל הבעיות שלי כיום. שוב ושוב מסתבר לי שאם רק אקבל את הדברים כפי שהם - יהיה לי הרבה יותר קל וטוב. אז אני מנסה לקבל את החיים לפי התנאים שלהם ולא להכתיב תנאים לחיים שלי כי זה לא עובד. כל פעם שאני כן מנסה לשלוט בדברים ולא מוכן לקבל את המציאות - אני ממשיך לסבול.

בסוף הספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות) מופיע סיפור בשם "רופא, אלכוהוליסט מתמכר", סיפור שאני משתדל לקרוא כמה שיותר פעמים, בפרט בזמנים בהם יש לי בעיה עם קבלה. הוא מספר כיצד קבלה היתה המפתח לבעיית השכרות שלו (מה שאצלי היה מפתח לבעיית התאווה שלי), וממשיך שקבלה היא אכן המפתח לכל הבעיות שלו כיום. המעניין הוא שבסיום הוא מספר שקבלה היא גם המפתח לקשר שלו עם אלוקים כיום, כיון שהוא מקבל את רצונו של אלוקים ויודע שעליו מוטלת רק ההשתדלות, אבל התוצאה היא בידי הכח העליון.

יש שם קטע מאוד מאוד חזק עבורי שאומר ש"כאשר אני מוטרד, זה מכיון שישנו אדם, מקום, דבר או מצב - איזו שהיא עובדה של חיי - שאיננה מקובלת עליי, ולא אוכל לקבל שלווה עד שאקבל את האדם הזה, המקום הזה הדבר או המצב כדבר שצריך להיות בדיוק כך. שום דבר - באופן מוחלט שום דבר - לא מתרחש בעולמו של אלוקים בטעות".

הקריאה וההפנמה של הדברים האלו מחזיקים אותי שפוי הרבה פעמים. כן, אני מוטרד כיון שמישהו עשה משהו מעצבן או בגלל שמשהו השתבש או בגלל כל סיבה אחרת, ואז אני צריך לזכור ולהפנים שאם אני מוטרד זה כיון שישנו אדם, מקום, דבר או מצב שלא מקובלים עליי, ולכן לא אוכל לקבל שלווה עד שאקבל את זה שכך בדיוק צריך להיות. השאלה היא איך אני אכן מצליח לקבל את הדברים האלו שכל כך מרגיזים אותי ותמיד הפריעו לי לחיים שלווים ותקינים?

מסתבר שבלי אלוקים זה פשוט לא עובד. למרות שאני מבין היטיב שאני לא יכול לשנות את כל העולם, במציאות אני ממשיך לנסות לשנות את הדברים, וגם כאשר אני לא מנסה לשנות אותם - אני משתגע ומתפוצץ. אז אותו רופא אלכוהוליסט מספר לי שהגיע הזמן להפנים שאלוקים לא רק ברא את השמים ואת הארץ אלא מנהל כל דבר בעולם שלי ולכן אני צריך להפנים טוב טוב ש"שום דבר - באופן מוחלט שום דבר - לא מתרחש בעולמו של אלוקים בטעות".

מה שמוזר לי בכל הסיפור הזה הוא שבעצם אין כאן שום חידוש עבורי. הרי גדלתי בחוג שבו שבו וחזרו והחדירו לנו לעצמות את תורת הבעש"ט הידועה על כך שהכל בהשגחה פרטית, ושמעתי בערך חצי מליון פעם את השיר של אברהם פריד על העלה הקטן שנופל בדיוק בזמן הנכון ובאופן הנכון כדי לכסות את התולעת, אז מה לעזאזל אני צריך את האלכוהוליסט הזה שיספר לי על קבלה שהיא בעצם מילה נרדפת להשגחה פרטית?

נראה לי שהבעיה המרכזית שלי היתה איך לחיות עם הדברים ברמה המעשית. הענין הוא שאין לי שום בעיה עם כך שהעלה יפול בהשגחה פרטית - מה אכפת לי, זה במילא לא מעלה ולא מוריד עבורי... אבל כדי להסכים שגם כאשר אני טעיתי או גם כאשר מישהו דפק אותי או הרגיז אותי זה באמת בהשגחה פרטית - בשביל זה אני צריך קצת יותר מאשר לימוד והבנה, כאן אני צריך דרך להפנים את זה.

ובדיוק בשביל זה יש לי את 12 הצעדים. כדי להפנים ששום דבר - באופן מוחלט שום דבר - לא מתרחש בעולמו של אלוקים בטעות.