ד"ר יניב אפרתי מהמרכז למיניות בריאה, עורך השוואה בין הפגיעה שגורם עישון סיגריות לפגיעה שגורמת הצפייה בפורנוגרפיה: שניהם פוגעים בשלושת החושים של ראיה, טעם ומגע, ושניהם עלולים למכר ולהשפיע לרעה על איכות החיים.

לצפיה בוידאו לחץ כאן
להורדה מג'מבו מייל, להורדה מגוגל דרייב

הילדים חזרו לחדר? לישיבה? לבתי הספר? – זה הזמן להתיישב על הספה ולקרוא: איך מתמודדים עם אחד האתגרים הגדולים בדורנו.

מתווה מפורט וחדשני: איך לשוחח עם הילד/המתבגר אודות ההיחשפות למידע לא רצוי ולא צנוע?

שיתוף פעולה מיוחד בין המטפל הרגשי ר' דובי ברוד והסופר ר' מנדי ברונפמן הוליד את המאמר שלפניכם. דובי תרם את הידע והתובנות המבוססות על נסיונו המקצועי ארוך השנים בטיפול בבעיות הללו, ומנדי את כושר הכתיבה, הבהירות, הדיוק והניסוח.

השניים התיישבו לכתוב יחד מאמר פורץ דרך שנועד להעניק להורים כלים להתמודד עם אחד האתגרים הדרמטיים בדורנו: ההיחשפות ההמונית של ילדים ונערים צעירים למידע בעייתי

הדברים הועברו לעיונם של כמה רבנים ואנשי חינוך, שעברו על המאמר בעיון רב והעירו את הערותיהם.

במאמר הזה הם מבקשים להניח על השולחן מתווה לפעולה מעשית בנושא הטעון, אותו הם מכנים "הפיל הגדול שבחדר". פיל, שלרוב מעדיפים להתעלם מקיומו, למרות שהוא בעל השלכות דרמטיות לעיצוב עתידו של הילד ונוגע ברבדים המנטליים והרוחניים באישיותו, כמו גם במגוון תחומי חיים יום־יומיים.

הדברים בנויים משלושה חלקים:

1. החלק הראשון מציג את הבעיה, משמעותה והיקפה, וגם ממפה את הפעולות שבאמצעותן אנו כהורים נוכל להתמודד עם הבעיה.

2. החלק השני עוסק בשאלה: כיצד עלינו להכין את עצמנו לשיחה ישירה עם הילד שלנו, בנושא טעון כל־כך. בחלק זה נבקש להתמודד עם כמה אתגרים, למשל: אתגר המבוכה – למה אנו כל כך נבוכים ומבועתים מהמחשבה על שיחה כזאת ומה אנו יכולים לעשות בנידון? אתגר התוכן – מה בעצם שיחה כזאת צריכה להכיל ומה היא לא צריכה להכיל? מה אנו אמורים לשדר? אילו כלים להעניק?

3. החלק השלישי יציע מתווה ומסגרת לקיום השיחה.

"הנושא שבו עוסק המאמר", מבהירים ברוד וברונפמן, "הוא נושא רציני ביותר. נודעות לו השלכות שאי אפשר להמעיט בערכן ומשמעותן לגבי המשך חייהם של ילדים רבים. טבעי, אפוא, שהוא לא עניין לקריאה קלה, ב"זפזוף" ובחצי עין. בהחלט נדרשים כאן עיון וריכוז. יחד עם זאת, אנו עשינו מאמץ– מתוך הבנה גדולה של רצינות הנושא – להציע כאן מתווה נוח לקריאה, בהיר ומנומק שעשוי להועיל מאוד, בוודאי לחלק משמעותי מהקוראים. אנו מציעים להשקיע את המאמץ, החיוני כל כך עבורכם ועבור ילדיכם, כדי לקרוא את הדברים בתשומת לב".

קחו לעצמכם 20 דקות (זמן משוער לקריאת המאמר), הדפיסו את המאמר המצורף. שבו בנחת על הספה, הכינו לעצמכם כוס קפה, וקראו אותו.

זה חשוב לכם, לילדכם, לנו כולנו.

להורדת הקובץ בפורמט להדפסה

אבא,

קודם כל, הלב שלי מוצף ברגשות תודה. מעולם בחיי לא האמנתי שתהיה לי תקווה, שלושה ימים, שישה חודשים ושנה בהם חיי הולכים ומשתנים, הנקיות אינה רק בימים. חוזר לי האמון, בי, בך.

לא דמיינתי שאגש לסליחות האלה, שציווית עלי, בלב קל כל כך. בלא המשא הכבד של החטא שלא יכופר. בלא הזעקה המיואשת והמרה. פשוט כי אני רוצה לדבר אתך.

אבל בכל זאת, אתה יודע, קשה לי לחזור ולהכות על הלב, לומר חטאתי. זה מזכיר לי זמנים אפלים, בהם חשבתי שאני מתקרב אליך, אבל בעצם רצחתי כל זיק של אמון בעצמי ובכוחה של הנשמה שנתת לי.

קשה לי מצב הרוח המלנכולי, המתרגש ובא עלי דרך הציבור. תחושת הדין המתוח. בבקשה ממך, עזור לי להתחבר אליך כמו שאתה. לא דרך מסך האשמה שכנראה עדיין אני נושא על גבי.

אני יודע שלראשונה בחיי, אני מסכים לתת לאור שלך מקום בכל מישורי החיים, לתת לו לנהל אותי ולא לנסות לשלוט בו. לקבל את המשימה ההזויה אך החשובה שהפקדת בידי - להעביר את הבשורה לאלו שעדיין סובלים. אני יודע שיש לי הרבה מאוד כשרונות בתחום הזה, כושר ביטוי, חשיפה רגשית, תמיד חשבתי שמקומם במערכות גבוהות יותר בחיי, בלימוד, בעבודת ה' במובן השגרתי. לא העליתי על דעתי שכל הפיתוח שלהם היה מבוא בשביל המקום בו אני כעת - מדליק נר במבואות אפלים, הולך שם, בין אנשים שאבדו כל זיק של אור, ולוחש: הייתי שם, אלוקים יכול, באמת.

אני יודע שאין דבר יותר משמעותי מזה בחיי.

ועדיין, אני מרגיש אשם. אשם שלא עשיתי מספיק, אשם שהתעצלתי, אשם על ברכות, אשם על מידות ומעשים, ומצוות. ובעיקר כנראה, למרות הכל - איני מאמין. אני יושב, ואיני מאמין. מה אומר ומה אדבר. הרי אני הוא זה ש...

אבא, בבקשה ממך, טע בליבי את האמון הזה בך, שיאפשר לי לקבל את עצמי כחוטא וכאהוב. כמו שהבן שלי בן השלוש שאומר סליחה אחרי שהוא נשך אותי בזעם כי לא הרשיתי לו לקחת את הכדור של אחותו, והלב שלי נמס מהחמידות הזו. כך גם אני...האם אני יכול להאמין שאני צריך ויכול לתקן, אבל שהכל נשאר במשפחה? האם אני יכול להבין שאתה אוהב אותי, אבל משאיר אותי חלש כדי שאמשיך ואפנה אליך?

בבקשה ממך, בפרוס ימי הסליחות האלה, פתח בליבי ערוץ תקשורת חדש. אינטימי. כזה שיכול לתאר בפרוטרוט מה היה צריך לעשות, ולא להרגיש שזה הורס את הכל. כזה שלא מפחד שהחשיפה תגרור עונש, אלא להיפך - שהכנות שלי תאפשר לאהבתך להיכנס פנימה.

אני לא כל כך יודע איך אסתדר עם חלק מהטקסטים. אבל אני יודע דבר אחד - אני בצד שלך, אבא, ושם אני הולך להישאר עד יומי האחרון.

תן בלי את השלווה לקבל את רצונך שאבקש סליחה, את האומץ לעשות זאת בלא להכחיש, ואת התבונה להבחין בין אשמה רעילה לאשמה שמובילה לקרבה ולאינטימיות.

אוהב מאוד. ומתפלל לעוד יום נקי.

האם ניסית את הכלים של שמור עיניך אבל מצבך לא השתפר?

אם כן, אולי כדאי שתשקול להצטרף לתוכנית 12 הצעדים של "מכורים לפורנו אנונימיים" - PA