האם התמכרות היא בעיה אמיתית, או שהיא רק כיסוי למצוקה פנימית אמיתית בנפש? מה זה התמכרות? האם התמכרות פותרת בעיה? איך מזהים אדם מכור?

לצפיה בוידאו לחץ כאן
להורדה מג'מבו מייל, להורדה מגוגל דרייב

חברים יקרים ואהובים. אני נמצא כעת בין שמים וארץ על מטוס חזרה מישראל לאירופה, עודי מהרהר בליבי על מה שעובר עלי הרגשתי צורך לשתף אותכם במחשובותי.

במשך השבוע שקדם לטיסה הייתי מאוד לחוץ מהנסיעה המתקרבת ובאה. זכרתי טוב טוב מה אני עושה בדרך כלל בטיסות, ובמיוחד מה אני עושה כשאני טס לבד ללא אשתי והילדים. זכרתי בדיוק איפה אני מוצא מגזינים בשדה התעופה שיספקו את התאווה שלי. זכרתי את הסיורים שלי לאורך המטוס לחפש מושא לתאווה שתמיד מצאתי בשפע. זכרתי מה אני עושה בישראל בלילה בחדרי בבית הוריי. זכרתי איפה צריך ללכת בשביל למצוא דברים לא טובים... ומפה הגיע החשש והפחד הגדול פחדתי ליפול שזה אומר מבחינתי למות.

הגעתי למצב שרק מהפחד והחשש הייתי כבר על סף נפילה. תודה לאל הגדול ששומר עלי בכל מאודו התקשרתי לחבר לשטוח בפניו את פחדיי. החבר הטוב חלק איתי מניסיונו בנושא. הוא הציע לי דבר ראשון לשחרר ולתת לאלוקים לנהל אותי. אח''כ לפתוח מעגלים לפני הטיסה עם כמה חברים ולהתחייב לעדכן אותם מיד עם נחיתה מה עשיתי בשעת טיסה ומה פעלתי כדי לא להגיע לתאווה. הוא המליץ לי לקחת חומר החלמה לקריאה או להאזנה במהלך הטיסה, וכמובן להתפלל לאבא אוהב שיעזור לי להתמודד ולהשקיט את האובססיה רק למשך הטיסה.

תודה לא-ל שנתן לי את הנכונות לעשות כרצונו.

לשדה התעופה הגעתי באיחור רב כך שלא היה לי זמן לתאווה. עם עלייתי למטוס הגיע הניסיון הראשון: קיבלתי מקום ליד נשים. נלחצתי כל עוד נשמתי בי. בתור תלותי (שאני מבקש מאלוהים שישחרר אותי מזה) לא ביקשתי להחליף מקום מהסיבה של "מה יחשבו עלי" "איך יגיבו".

מרוב צפיפות לא יכולתי לכתוב או לקרוא מה שהבאתי איתי. עצמתי את העיניים התפללתי את תפילת השלווה וביקשתי מאבא אוהב בתחינה ובקשה: "אבא אני חושב שאני עשיתי את הפעולות שאני צריך לעשות, מכאן ואילך אתה תמשיך". והוא המשיך בגדול...

נרדמתי מיד עם ההמראה תוך כדי שמיעת מסר של חבר ותיק. התעוררתי רק בנחיתה. הרגשתי נפלא ומלא תודה לאלוקים. לרגע אמרתי לעצמי "''הלו! תרגיע! עשית מעכבר פיל", אבל האמנם? האם עשיתי מעכבר פיל? נראה לי שנכון יותר לומר שאלוהים עשה מהפיל עכבר.

אז תודה לך א-לוהים ששמרת עלי ואתה ממשיך לשמור עלי. גם כעת על הטיסה חזור אתה איתי פה יושב ממש לידי ונותן בי כוח ורצון להחלים ולעשות את מה שאני צריך לעשות.

תודה לכם חברים יקרים שבלעדיכם לא הייתי פה. וזה לא מובן מאליו. אוהב אותכם.

עבודה קשה ועמל מתמשך אינם כלל דבר שאדם אמור לסבול ממנו. יגיעה בדבר אהוב ממלאת את הנפש שמחה וסיפוק, נותנת לאדם שלווה וטעם לחיים. מרגע שאדם טועם פעם אחת את טעמה של עבודת ה', טעם של תשובה, תפילה, תורה – נחשפת בפניו האמת שההשתלמות אינה משא כבד, אלא תענוג אינסופי. כל המצוות כולן חדלות מלהיות עליו לטורח, והוא מרגיש שניתנו לו בחסד עליון. עבודה קשה אינה דווקא חשבון נפש ורגשות של מרירות, לא פחות מאלו היא כוללת שמחה, נועם ועונג שבקרבה לה' המתעצמים ככל שמתקדמים ועולים.