מטופל מספר לרופא שלו, "שמע, המתח בבית פשוט הורג אותי!"

אתן לך עצה כדי להוריד את המתח", מציע לו הרופא, "כל בוקר תרוץ עשר קילומטר ואחרי שבוע תתקשר אליי ותספר לי איך אתה מרגיש."

אחרי שבוע, אומר הרופא למטופל בטלפון: "אני שמח לשמוע שהכל בסדר אצלך, איך המצב בבית?"

צוחק המטופל, "איזה בית, אני כבר שבעים קילומטר משם…"

בשבוע שעבר ארגנו לי בקבוצה מסיבת הפתעה לרגל ציון שש שנות נקיות, אלא שבגלל שהיה מדובר בהפתעה, לא ידעתי על כך כמובן, ובדיוק באותו יום לא יכולתי להגיע לקבוצה והמסיבה נערכה בלעדי חתן השמחה... ועדיין שמחתי לקבל את ההודעות והתמונות של החברים השמחים בשמחתי ונהנים מפיצה ואוירה טובה של החלמה ואחוות רעים.

אתמול כבר לא היתה מסיבה, אבל זאת היתה ההזדמנות לקבל את המדליה של שש שנים. בקבוצה שלנו, כאשר חבר מקבל מדליה שואלים אותו: מי אתה ואיך עשית את זה? וכך שאלו גם אותי אתמול. האמת שלא התכוננתי בכלל לשאלה וזה הגיע לי בהפתעה, אז אני חושב שדוקא לכן התשובה היא אמיתית ומשקפת את המצב כפי שהוא.

בכל שנה יש דגש אחר של הפעולה העיקרית שבזכותה אני נקי. פעם זה היה הספונסר ופעם עבודת הצעדים, פעם הקבוצה ופעם הנתינה לאחרים, ובשנה האחרונה זה היה מהירות התגובה שלי. בכל פעם שהתאווה הגיעה לבקר, היו לי שתי אפשרויות: א. לומר לעצמי שזה בסדר ואני יכול להתמודד עם זה ושאם זה יתגבר אז אטפל בזה בהתאם. ב. לומר לעצמי שזה הרגע הנכון להרים טלפון ולבקש עזרה. בכל פעם שבחרתי באפשרות השניה - זכיתי בכל הקופה ולא הגעתי למצב של התמודדות. כאשר בחרתי באפשרות הראשונה, הייתי צריך נס כדי לא לסיים בהתרסקות כואבת.

יש משמעות גדולה לשאלה מתי אני עושה את הפעולה הראשונה. התזמון כאן חשוב מאוד כי אם לא עשיתי את הפעולה בזמן - נהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות אותה בכלל. הרבה יותר קל לא להיכנס בכלל למצב הבעייתי, מאשר להפסיק באמצע, כמו שיותר קל לא לשבת על המגלשה מאשר לעצור באמצע. והשנה הזאת חוויתי את זה על בשרי, והעובדה שאני נקי היא כיון שהכרחתי את עצמי להרים טלפון לחברים ולבקש עזרה מיד כאשר הגל התחיל, הרבה הרבה לפני שהוא הפך לצונאמי, וגם במקרים שבהם חשבתי שהוא לעולם לא יהפוך לצונאמי. דוקא כאשר פעלתי נכון בהתחלה, הסיכוי שהגל הזה לא יהפוך לצונאמי היה גדול יותר, ואילו כאשר זלזלתי בכוחו של הגל ולא עשיתי את הפעולות - הוא הלך והתגבר ואיים להטביע אותי.

תודה לאלוקים על שנה של נקיות ועל כך שנתן לי את הכוח לעשות את הפעולות הנכונות ובעיקר - בזמן הנכון.

אחד הדברים הכי קשים לנו זה להיות עקבי, יש כאלו שניחנו בתכונה הנפלאה הזו מלכתחילה, אבל רובנו ממש ממש לא. אם נדבר עליי, אני אחד האנשים הכי פחות עקביים שאני מכיר, למרות שאני נמצא בעמדה ניהולית שדורשת ממני כן להיות עקבי, אני צריך להשקיע מאמצים מרובים ולהיעזר באנשים עקביים שיגבו אותי.

בהחלמה, אחד הדברים שהכי קשים לי זה להתמיד בפעולות יומיומיות, כמו כתיבת בוקר, קריאה בספרות, וכדו'. התמזל מזלי ויש לי ספונסר שמה שעובד בשבילו וגם בשבילי זה לא בהכרח כתיבת בוקר וגם לא פעולות רוטיניות אלא יותר פעולות תגובתיות, כמובן שאני עושה טלפונים וגם כותב אבל זה מחובר למה שקורה איתי ולא על ריק כי זה הסדר יום...

עדיין אני צריך ישועה גדולה בעניין העקביות, כי אני צריך ללכת לקבוצות, להתקשר כל יום לספונסר, להיפגש איתו פעם בשבוע, לקרוא בספרות, לכתוב צעדי ארבע, ועוד כהנה, וזה ממש לא קל. אבל לא על זה באתי לכתוב, כי בזה, מה לעשות, יש ימים טובים יותר ויש פחות, לפעמים אני מפספס קבוצה, לפעמים אני מדלג על טלפון לספונסר, אבל בדרך כלל המצב בסדר.

מה שכן, חוסר עקביות פוגע בנקודה נוספת, שהיא אולי יותר קריטית, כי אני מצאתי אצלי שאחרי שעובר זמן מסויים של מפוכחות, אני מאבד עניין (מוכר לכם?) בפעולות שעבדו בשבילי במשך הזמן הזה ואני נוטה להזניח אותם ולפעמים גם לחצות שוב גבולות ששמתי כחסר אונים.

וכאן מצאתי לעצמי ישועה גדולה, כי ברגע שזיהיתי את זה אני יודע מה עלי לעשות וזה מהסוג של הדברים שגם אדם לא עקבי יכול לעמוד בהם.

לדוגמה, אחרי הנפילה האחרונה הבנתי שישנם זמנים שבהם אני לא יכול לשתות אלכוהול. בשבת בבוקר אני לא יכול לעשות קידוש על יין כי זה גורם לי לאובססיות אחרי צהריים, ואז במשך תקופה אני לא שותה יין בשבת בבוקר, אבל אחרי תקופה אני שוכח כי הרי כרגע הכל בסדר ואז אני חוזר לקדש על יין, וכאן בא לידי ביטוי החוסר עקביות שלי.

ברגע שהבנתי שזה חוסר עקביות, כי החוסר עקביות אצלי מגיע מהצורך בריגושים ומהצורך לעשות רק כשאני מבין, הבנתי גם שאני חייב לשמור על הגבולות האלו כי אני עדיין חסר אונים, ואין לי יכולת לשתות יין בשבת בבוקר ויכול להיות שזה גם יימשך הרבה זמן עד שאולי ישתנה המצב, אבל בינתיים אני חייב להמשיך ולהתמיד בכך.

אצלי זה ממש עקביות לאנשים לא עקביים.

בבהירות רבה מבטא בעל התניא את היסוד החשוב, שכאשר אנו מבקשים סליחה על עבירה, הקב"ה סולח מיד:

והרי אפילו במידת בשר ודם כן, שצריך האדם למחול תכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה, ולא יהא אכזרי מלמחול…ואם ביקש ממנו ג' פעמים ולא מחל לו, שוב אין צריך לבקש ממנו. והגבעונים שביקש דוד המלך ע"ה מהם מחילה בעד שאול שהמית הגבעונים ולא רצו למחול, גזר דוד עליהם שלא יבואו בקהל ה' שהם רחמנים וכו'…ובמידת הקב"ה על אחת כמה וכמה לאין קץ.