לצפיה בוידאו לחץ כאן
(אם הלינק חסום אצלך, תוכל להוריד את הוידאו מגוגל דרייב בקישור הבא)

מכור נפל לבור עמוק ולא הצליח לצאת החוצה. במקום עבר איש עסקים ששמע אותו זועק לעזרה, והוא עזר כפי שהוא יודע לעזור: זרק לו סכום כסף הגון ואמר לו לקנות לעצמו סולם כדי לצאת החוצה, אבל המכור לא יכל כמובן לקנות סולם כשהוא תקוע בבור...

המשיך המכור לזעוק לעזרה עד שעבר במקום רופא ששמע את זעקותיו. נכמרו רחמי הרופא והוא זרק אל המכור כמה כדורים של משככי כאבים ואמר לו "אל תדאג, הכדורים האלו יעזרו לך". המכור אמר תודה ובלע את הכדורים, אבל כאשר השפעתם פגה, הוא נותר לבדו בבור.

שוב זעק המכור לעזרה, ושוב עבר במקום עובר אורח, הפעם פסיכולוג נודע שעצר ושאל את המכור "איך הגעת לשם? האם נולדת ככה? אולי ההורים שלך גרמו לך להגיע למצב הזה? תספר לי על עצמך וככה תרגיש פחות את הבדידות". ואכן המכור נפתח לפניו וסיפר לו על עצמו במשך שעה ארוכה, עד שהפסיכולוג ענה כי הפגישה נגמרה והוא יחזור שוב בשבוע הבא. המכור הודה לו מקרב לב, אבל שוב הוא נותר לבד בבור.

האדם הבא שעבר ברחוב היה רב שכמובן עצר כדי להגיש עזרה למכור בבור, זרק אליו תנ"ך וגם הבטיח להתפלל עבורו. המכור שמח מאוד מכך, אבל כאשר הרב הלך - הוא שוב נותר לבדו בבור.

בשלב הזה עבר ברחוב מכור בהמחלה ששמע זעקות "הצילו, אני תקוע כאן וזקוק לעזרה". מיד הוא קפץ לתוך הבור, אך המכור הראשון התפלא ואמר לו: "מה אתה עושה? כעת שנינו תקועים כאן!". ענה לו המכור המחלים: "אל דאגה, כבר הייתי כאן ואני מכיר את הדרך החוצה", ועזר לו לצאת מהבור.

בהרבה שטחים של החיים, השיטה של "או הכל או כלום" היא שיטה גרועה מאוד לנהל חיים נורמליים. מי כמונו המכורים מכירים את השיטה הזאת מנסיון אישי ויודעים עד כמה היא לא מוצלחת ולא מובילה להישגים אמיתיים. בהרבה מקומות כמו רגשות, התנהלות מול אנשים אחרים וכן הלאה, הדרך היחידה שהכרתי היתה "לחיות על הקצה" שזה אומר ללכת מקיצוניות אחת לשניה, לפעמים בצד אחד ולפעמים בצד השני, בלי אפשרות לחיות באמצע, בדרך נורמלית.

אבל יש מקום אחד שבו זה נכון לחלוטין, והשיטה הזאת ממש של "או הכל או כלום" היא הדבר היחיד שעובד עבורי.

חשוב להדגיש שלא מדובר כאן על המין עצמו, ואין שום כוונה להגיע ל"צום" מבחינה מינית אלא להיפך, להגיע למצב של קיום יחסי מין נורמליים ומאוזנים, שהם גם יותר מספקים, גם גורמים לחיבור (במקום לניתוק) וגם לא מפריעים בכלל לתאווה. הדברים הבאים נכתבים על התאווה עצמה (בקצרה, ההבדל בין מין לבין תאווה הוא כמו ההבדל בין שתיית יין בקידוש לבין אלכוהוליסט הזרוק ברחוב עם בקבוק ביד. נכתב על הנושא הזה רבות בפורום, ומי שמעוניין ימצא את הדברים).

בתאווה, אין לי אפשרות להיות באמצע כמו אדם נורמלי. אני לא מכיר אפשרות שבה אני יכול ללגום "קצת" תאווה, אבל לעצור שם ולא להמשיך הלאה. נכון, אדם נורמלי מסוגל לדוגמא להיכנס לאתר חדשות ומפעם לפעם לא לעמוד בפיתוי ולהיסחף קצת להסתכלות על תמונות של תאווה ברמה כזאת או אחרת, אבל זה לא אומר שהצד הבא שלו זה אתר פורנו, ובודאי לא אומר שהוא בדרך בטוחה לקראת נפילה. האדם הרגיל מתמודד עם פיתוי נורמלי, לעתים עומד בו יותר ולעתים פחות, אבל הוא גם יכול לעשות לזה סטופ כשמגיע הרגע בו הוא מבין שזה הופך להיות מסוכן עבורו.

אני לא. אני לא אדם רגיל. אין לי את הפריווילגיה הזאת. אצלי, אם אני לוגם טיפהל'ה תאווה - הסוף כבר ידוע מראש, וכעת זאת רק שאלה של זמן עד שזה יתממש. לכן, אצלי בענין של התאווה זה או הכל או כלום.

האלכוהוליסטים הראשונים שהחלימו, הבינו את זה טוב מאוד והם כינו את זה בתואר "אלרגיה". מה הפירוש שאני אלרגי לתאווה? זה די דומה לכל אלרגיה אחרת. בדיוק כפי שאדם שאלרגי לבוטנים, אם יאכל בוטן תתחיל אצלו תגובה בלתי נמנעת שתשפיע עליו ואף תעמיד את חייו בסכנה, כך אם אני "טועם" תאווה, תתחיל אצלי תגובה בלתי נמנעת שתשפיע עליי ואף תעמיד אותי בסכנה. ההבדל היחיד הוא שהתסמינים של האלרגיה לבוטנים הם יותר גופניים, ואצלי הם יותר נפשיים, ובעוד הוא ירגיש עיקצוץ בפה וקוצר נשימה, אני ירגיש משיכה לשימוש בתאווה (ולפעמים גם קוצר נשימה...).

לאלרגיה לבוטנים עדיין לא נמצאה תרופה, וכך גם לאלרגיה לתאווה. הדרך היחידה המוכרת לאדם שאלרגי לבוטנים להישאר בחיים היא להימנע לחלוטין מכל גרגיר של בוטנים, והדרך היחידה המוכרת לאדם שאלרגי לתאווה להישאר שפוי ונקי היא להימנע לחלוטין מכל ביטוי של תאווה.