כמה מועמדים לעבודה צריך כדי להחליף נורה שרופה?

שלוש-עשרה, אחד שיחליף את הנורה ועוד 12 כדי לוודא שחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה לא הופר…

יש אימרה על כך שפעילות גופנית היא הצעד השלוש עשרה בתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות. זהו מעין צעד לא כתוב, אבל הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. קל לראות את זה בעולם של החלמה, כאשר רבים רבים מאלו שהחלימו מכל סוג התמכרות שהיא, אימצו אורח חיים בריא, שהתעמלות היא חלק ממנו, ביחד עם אוכל בריא, שינה מספקת, הורדת לחצים ועוד.

האם הצעד הזה הוא תוצאה של יישום כל שאר הצעדים הקודמים, או שמא ההיפך והוא צעד נוסף על מנת שההחלמה תחזיק מעמד? לא ברור, אבל למעשה זה גם לא משנה. כך או כך, מי שמשקיע בשתיים עשרה הצעדים הראשונים, קרוב לודאי שימשיך הלאה לצעד הבא.

אבל למה באמת זה חלק מההחלמה? מה הקשר בין אוכל בריא לגמילה מהתמכרות? התשובה לכך היא בהבנת המושג התמכרות, ויותר מכך - בהבנת המושג "החלמה". אמנם כמעט אין אף אחד שמגיע להחלמה בגלל שהוא מבין את המצב האמיתי שלו, אבל ככל שעובר הזמן בהחלמה, ניתן לראות שבעצם ההתמכרות הפעילה (דהיינו השימוש בסוג ההתמכרות המסויים) הוא רק קצה הקרחון, ולמעשה ההתמכרות הינה דרך חיים שגויה, שבדרך ממילא מובילה לשימוש, בגלל שזוהי נקודת הבריחה האולטימטיבית. במילים אחרות: כמכור יש לי הרבה בעיות שאני לא מסוגל להתמודד איתן, ולכן אני משתמש בתאווה (או באלכוהול, או בסמים או בכל סוג אחר של משכך כאבים).

בעשיית הצעדים אנחנו בעצם מטפלים בכל הבעיות האלו, בין אם מדובר על הניתוק הרוחני שלנו, בין אם מדובר על פגמי האופי שלנו, ובין אם מדובר על יישור ההדורים עם הסובבים אותנו. מה שאנחנו עושים זה לטפל בבעיה האמיתית שלנו, מתוך הבנה (או עשיה בלי הבנה בסגנון "נעשה ונשמע") שכל המערכות המרכיבות את מעגל החיים שלנו הינן למעשה מציאות אחת, ולא ניתן לטפל באחת מבלי לגעת בשניה.

זה היה החידוש המהפכני (בזמנו) של מייסדי שיטת הצעדים, כאשר הם הבינו שהמחלה הינה בעלת שלושה מרכיבים הקשורים זה בזה: פיזי, נפשי ורוחני. נכון שהפיתרון מתבסס על הצד הרוחני, אבל בלי לתת את הדעת על שני המרכיבים האחרים - זה לא יחזיק מעמד.

מה שקורה כאשר אנחנו מתקדמים בהחלמה זה שאנחנו מבינים שגם את הצד הפיזי לא ניתן להזניח. אי אפשר להיות מחובר לאלוקים ברמה הרוחנית, אבל להמשיך להרעיל את הגוף שלנו בלי מחשבה. אי אפשר להיות בריאים נפשית אבל להמשיך לאכול באובססיה ולהזניח את הגוף שלנו ברביצה אין סופית מול המחשב. אי אפשר לנסות לקיים חיים שפויים ובריאים אבל להזניח צדדים אחרים שלהם, שוליים ככל שיהיו, אפילו אם מדובר על רפואת שיניים בלבד.

לכן, התוצאה של עשיית שתיים עשרה הצעדים היא באופן בלתי נמנע התחלה של אורח חיים בריא גם בצד הפיזי. נכון שלא כל אחד מתחיל לאכול רק מזון אורגני ולרוץ מרתון (למרות שרבים מהמחלימים אכן עושים כך), אבל השינוי הבסיסי בהפסקת ההזנחה של עצמנו מתרחש כמעט תמיד.

היי. רשע. כן אתה. שידיך דמים מלאו, מנוול. עכשיו אתה מסתתר? חושב שלא רואים אותך? שלא נתקלנו במאות המיליונים שבגללך אינם בעולם? מושחת. בוש והיכלם. כן, תאדים ותסמיק, יש לך מליארדי סיבות. רימה שכמותך. בגללך משיח לא בא. טינופת. במקום להוריד נשמות לעולם אתה מוריד אותם לבאר שחת. אכזר, אינך חומל על מי שעדיין לא נולד? אם היו עושים לך את זה לפני שנולדת?

יא פוגם, עצור, חשבת פעם על מה שאתה מעולל לעולם? חלשלוש כפוי טובה, מה עם כל האסונות שבאים לכאן בעוונותיך? מה על בחורי ישראל שמתו במלחמות בגלל מעשיך? אתה לא מרחם על האלמנות הצעירות והיתומים הרכים? ממה בדיוק עשוי הלב שלך? נואף חסר חוליות רמאי שכמותך, לא הבטחת שזהו? די. ואחר כך עוד תבוא לטנף את בית הכנסת... כן, בטח שוב פעם תתפלל. איכס. אין סוף לגהינום שתחטוף.

פושע, חדל. קול דמי צאצאיך זועקים מהאדמה והקירות ועוד כל מיני מקומות. רוצח, נאצי. אתה גרוע מהיטלר, הוא קטן לידך, לקח לו לחסל שישה מיליונים בשש שנים, ואתה? בשש דקות. אתה מבין שאין הבדל בינך לכל טרוריסט מתאבד? תגיד, אין לך מצפון? אתה לא מפחד מיום הדין? יש לך מושג מה יהיה הסוף שלך? מדור מיוחד בונים לך שם... התחילו כבר לחמם אותו בשבילך. אל תדאג, ישאירו אותך שם בחיים רק כדי שתוכל למות עוד ועוד...

מה, אתה שוב שם? ימח שמך. לכף הקלע גם לא ניקח אותך. בעעע.

*

היי, מתוק, תפסיק לבכות, די, תביא חיבוק. שמע, אתה לא רשע, אתה נורמלי, כאילו, לא בדיוק.. בוא נגיד שאתה הכי נורמלי אצל הלא נורמליים. אתה בנאדם. כואב, פצוע. הלכת לאיבוד, בלי אבל, אינך אשם.. אתה חולה. תפסיק להתבייש. תתחיל להתפלל, כן, הוא מחכה לתפילות שלך. בשביל זה אתה כאן, הוא ברא אותך בשביל המנגינה המיוחדת לך, לא התרחקת ולא נעליים, הוא תמיד היה שם, הקשיב לצעקות שלך, סך הכל לא הסתכלת לכיוון הנכון.

האבא הזה מכיר את כל השטיקים שעדיין לא למדת, הוא יודע מה באמת יש לך בלב. אין לך מה לחדש לו. אל תפחד, אין לך ממי וממה, זה הדמיונות שלך, עזוב אותך מעונשים. הענשת את עצמך מספיק, לא? יהיה לך עוד זמן להתעסק עם זה בהמשך, לעכשיו, תשחרר. אף אחד לא ימנע ממך לעשות תשובה על מה שצריך. זה פשוט לא הזמן, נכון להרגע הוא פשוט רוצה ממך דברים אחרים. מה? שתפסיק לקחת על עצמך משקל שאינו שלך בכדי להצדיק את בריחתך ממנו. שלא תמציא תירוצים כדי...

לא, אתה לא חומייני ולא אחמדיניג'אד, לא המן ולא לבן, אתה בן אהוב, לא רוצח שכיר ולא מחסל המונים. רק נשמה. מבולבלת ועצובה. אבל נשמה. חלק ממנו, הוא לא נבהל מהפרצופים שלך, האמת שהוא די רגיל אליהם, תבקש ממנו. תידבק אליו, תתחנן על נפשך, תכסוף בפניו, הוא שומע, גם כשנראה לך שלא, אל תתייאש, תמשיך. הוא יחוס, ירחם. זה אבא. תתעודד, הוא הפגיש אותך עם עוד חבר'ה כמוך. סתם? כדי שתחליפו חוויות?

מה יש לך להפסיד? להשתמש? הרי אתה תמיד יכול... לא? מקסימום התפללת קצת...

*

"ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך... לאהבה את השם אלוקיך ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך"...

הבדידות מביאה פחד. הכל חשוך מסביבי, איש אינו מקשיב לתפילות שלי או שומע את התורה שלי. ומתוך הפחד מתגברת הבדידות: האם ייתכן שאני חשוב למישהו אחרי מה שעשיתי, אחרי שדרדרתי והרחקתי את עצמי עד לקצה האחרון, למטה שאין מטה ממנו? ומכאן פתח לעוד טעות גורלית, שידובר בה בהמשך: "ממילא אין טעם לעשות מצוות ולהתאמץ בעבודת ה', בכל מקרה אף אחד לא מסתכל עלי ועל מעשי".