אנחנו שמחים לבשר לך על פתיחת קבוצה טלפונית חדשה המיועדת במיוחד עבור המתמודדים עם נטיות הפוכות - משיכה לגברים.

המדובר בקבוצה טלפונית שבועית שתתקיים בעז"ה מידי יום ראשון בשעה עשר בערב, ותתחיל ביום ראשון הקרוב. את הקבוצה ינחה חבר ותיק שתמודד בעצמו עם המשיכה לגברים, והוא נקי כבר כשנה וחצי והצליח לעשות שינוי גדול בחיים שלו.

הקבוצה הינה אנונימית לחלוטין וכמו כן ניתן להאזין בלבד (אין חובה לדבר בקבוצה). כמו כן, הקבוצה סגורה ומיועדת לבעלי נטיות הפוכות בלבד.

אם גם אתה מתמודד עם המשיכה לגברים ואתה ומעוניין להצטרף לקבוצה, אנא פנה לאימייל help@gye.org.il ותקבל את הפרטים להצטרפות.

אני כמכור צריך את הכל כאן ועכשיו ובדיוק כמו שאני רוצה. אם משהו לא מסתדר במאה אחוז (וברוב מוחלט של המקרים זה המצב), אני כבר אמצא לאן לברוח.

יש לי פינה שהיא רק שלי כבר שנים על גבי שנים: תא קטן ואפלולי שאני יכול להיכנס אליו מתי שארצה.

הוא רחוק ושקט. למען האמת לא טוב לי שם, בפנים, אבל זה מה שאני מכיר ואני רוצה לשכוח מהדברים שלא מסתדרים. הסחת דעת, פחות רעש בראש. מחניק שם בתא. האוויר רווי כמו האוויר מעל לערי תעשייה כבדה. קשה לנשום. וגם אין אור, ובודד והוא לא פותר שום בעיה. ועדיין, אני חוזר לשם בעיניים עצומות.

כשהגעתי להחלמה גיליתי להפתעתי שהדלת לא הייתה נעולה כל הזמן הזה. ובאסירות תודה רק להיום היא כבר לא ננעלת אוטומטית. אבל לפעמים אני עדיין שוכח כמה רע לי במאסר הזה שאני כופה על עצמי, ואני רוצה להכנס ולשבת על הרצפה הקרה ולהתקפל בתוך עצמי כמו אולר ולהיעלם.

הלו, אומר לי קול בטלפון... הדלת פתוחה, בנאדם. על מי אתה עובד. המקום הזה לא מגן עליך מפני העולם שבחוץ וגם לא מפני עצמך. תסתכל על עצמך.

- אבל לא קיבלתי מה שרציתי. מה לעשות?

אתה לא מנהל את העולם.

- אבל עשו לי עוול... זכותי להתעצבן.

מי אמר שנעשה עוול? ונניח שכן, אתה מבין שאתה מעניש את עצמך?

- אז אולי זו באמת אשמתי... מה לגבי הטעויות שעשיתי שהובילו אותי לכאן?

אין דרך לשנות את העבר. כמה שתנסה, לא תצליח.

- ואם אני לא רוצה להתמודד עם מה שצופן לי העתיד?

תשחרר, זה לא בידיים שלך. מה שיגיע, יגיע בכל מקרה. תקבל את זה שיש מי שמנהל את העולם והוא עושה את זה יותר טוב ממך. תעשה מה שאתה יכול, השאר לא תלוי בך.

אז אני מקשיב ומוותר, רק להיום. פותח את הדלת ונושם עמוק.

איש עסקים עולה על טיסה ומופתע לראות לידו ילדה בת שמונה ללא מלווה. הוא התפעל מההתנהגות הבוגרת והרגועה שלה לאורך השעות הארוכות של הטיסה. בשלב מסוים היא שלפה מהתיק חוברת ציור וצבעים וציירה להנאתה. וכך נמשכה הדרך.

בשלב מסוים, פתאום היו "כיסי אוויר" והקברניט הודיע שחייבים לשבת ולהדק חגורות בטיחות. במשך יותר מחצי שעה נמשכו מערבולות האוויר, המטוס "נופל" ומיטלטל, אנשים צעקו ובכו, חלקם התפללו ואפילו איש העסקים ישב רועד מפחד, החזיק בידיות המושב והתפלל שהסיוט ייגמר. פתאום הוא שם לב שהילדה הקטנה – עדיין יושבת בשקט במקומה. את חוברת הצביעה הניחה בכיס המושב, היא ישבה נינוחה ולא נראתה מודאגת.

כשהכל נרגע, הוא לא יכול היה שלא להחמיא לשכנתו הצעירה: "את גיבורה! איך יכולת לשמור על קור רוח ורוגע? בפרט שאת כאן לבד!" הילדה חייכה בביישנות וענתה: "הטייס הוא אבא שלי. הוא הטייס הטוב ביותר בעולם והוא לוקח אותי הביתה".

כשילד קטן יודע שהוא בידיים של אבא, הוא מרגיש בטוח ... כשיהודי זוכר מי נושא אותו על כפיו, האם יש עדיין מקום לדאגה?

החלק הראשון מעבודת התשובה הוא להתרומם מהמצב השפל שהעבירה הכניסה אותו, ולתפוס עוז וגבורה להמשיך בעבודתו כאילו לא קרה כלום [כלשון רבינו יונה באגרת התשובה 'יעשה עצמו כבריה חדשה שאין לו לא זכות ולא חובה'], ורק אח"כ ניתן לטפל בתיקון הפגם של העבירה. למה הדבר דומה, לבחור צעיר שנתפס לתוך חבורה רעה רח"ל וגוזל מאנשים ומזיק את רכוש הזולת, ראשית צריך להוציא אותו מחבורתו, ורק אח"כ ניתן לתקן את כל מה שהזיק.