האמת היא שבמשך השנים הארוכות שסבלתי מחוסר יכולת להפסיק את הצפיה בפורנו והאוננות, לא יכולתי להבין מה הכי מפריע לי באמת בכל העסק הזה. כאב לי מאוד אבל מרוב כאב, לא יכולתי לשים לב איפה בדיוק כואב לי, כי פשוט הכל כאב לי. כן, כאב לי שזה אסור, כאב לי שזה בגידה באשתי, כאב לי שזה לא מתאים לדימוי שלי וכאבו לי עוד המון נקודות בנפש (וגם בגוף) ומרוב כאב לא היתה לי אפילו האפשרות לנסות לעצור ולהבין מה בדיוק כואב לי ומה לא בסדר איתי.

כעת, כאשר אדי התאווה מתחילים להתבהר ממוחי, אחרי שאלוקים זיכה אותי במתנת הנקיון במשך 316 ימים - כל יום רק להיום - אני יכול להתחיל לשאול את השאלות ולנסות להבין מי נגד מי בכל הסיפור הזה של התאווה.

לאחרונה עברתי שוב על עשרים השאלות של "האם אני מכור לתאווה" וראיתי שם את אותו ביטוי חוזר על עצמו שוב ושוב כשכל פעם משתמשים רק במילה אחרת. המילה היתה "שליטה". לא שאני שולט אלא שאני נשלט, התאווה שולטת בי. הנה כמה מתוך השאלות:

האם אי פעם חשבת שמין, עוררות מינית ותשוקה שולטים בך?

האם העיסוק במין הופך יותר ויותר כפייתי?

האם יש לך צורך נואש והרסני, או אובססיבי במובן המיני או הריגשי כלפי מישהו?

אפשר להמשיך הלאה אבל הרעיון מובן, התאווה השתלטה לי על החיים וזה אומר שאני כבר לא חופשי. אני נתון במאסר בבית כלא ואין לי יותר זכות לעשות מה שאני רוצה לעשות אלא חייב לבצע את הרצונות של אחרים. לא משנה אם הכלא הוא יפה ונוח, ואפילו אם הוא יותר טוב מהבית שלי - אני לא רוצה להיות בכלא.

למה אדם לא רוצה להיות בכלא? מאותה סיבה שאני לא רוצה את התאווה. פשוט כי אני רוצה לחיות את החיים שלי בלי להיות נשלט בידי אחרים. אז במקרה שלי זה אמנם קצת מוזר כי אני משמש גם הסוהר של עצמי, אבל בשורה התחתונה - אני לא יכול לעשות מה שאני באמת רוצה, וחייב לעשות דברים שאינני מעוניין לעשות.

אז נכון, כשאני נשלט בידי התאווה כואבים לי עוד המון דברים כמו העובדה שזה אסור ונוגד את כל אורח החיים שלי או ההתנגשות של זה בחיי המשפחה שלי, אבל אלו הם רק דברים משניים. הבעיה הגדולה ביותר עבורי היא העובדה שאבדה לי השליטה על חיי. זה כמו לעשות במכנסיים באמצע הרחוב, וגם אם אף אחד לא רואה אותי, התחושה שאני לא יכול לשלוט בעצמי תהיה עיקר הבעיה, הרבה יותר מאשר העובדה שרטוב לי וקר.

אתחיל בהבהרה: אני לא מכיר את המקרה, לא את הבן אדם החשוד ולא את אלו שמאשימים אותו. הדברים הבאים נכתבים מתוך נקודת מבט אישית שלא מתיימרת חלילה לקבוע שום דבר בקשר למעורבים בפרשה אלא רק לנסות ללמוד מזה משהו לגבי המצב האישי שלי.

בחדשות פורסם כי אב בית בישיבה בירושלים שכנגדו הוגש כתב אישום על תקיפת נערים, נמצא הבוקר ללא רוח חיים בתא המעצר במגרש הרוסים בירושלים כשחולצה כרוכה לצווארו.

אני לא יודע האם האדם היה מכור או לא, אבל אני יודע שהתחום הזה של פגיעות מיניות באנשים אחרים גובה קרבנות בנפש, הן מצד התוקפים כמו המקרה הנוכחי, והן מצד המותקפים כפי שקורה למרבה הצער הרבה יותר מידי פעמים.

ברור שלא כל סוטה הוא מכור, וברור שגם מי שמכור אין לו שום זכות שבעולם לפגוע באדם אחר. לומר "אני מכור" זה לא תירוץ למעשים שכאלו אלא בדיוק ההיפך, זה קריאת אזעקה שדורשת טיפול מקצועי דחוף בכל מחיר, גם אם המחיר הוא החשש מחשיפה, הבושה הגדולה ואפילו פירוק המשפחה בעקבות כך. זה לא מחיר קל לשלם, אבל זה מחיר הכרחי לאדם שפוגע באנשים אחרים ומעמיד את חייו ואת חייהם בסכנת מוות כפשוטו.

אין שום תירוץ ושום הצדקה לאדם שפוגע באנשים אחרים, בין אם הוא מכור ובין אם הוא סוטה, או סתם אחד ש"יצרו גבר עליו". זה בכלל לא משנה. הגבול בנושא הזה הוא ברור ביותר. כל זמן שאדם פוגע בעצמו, הוא יכול להמשיך לשקול האם שווה לו החשיפה כדי להפסיק את הפגיעה העצמית או שהמחיר של הגמילה גבוה מידי, אבל ברגע שמדובר על אנשים אחרים אז אין כאן בכלל שאלה ואין מחיר שהוא גבוה מידי. זה כבר לא זכות ללכת להחלמה - זאת חובה אישית, ומי שפוגע באחרים ולא פונה לעזרה הוא פושע.

מה שאני רוצה להזכיר לעצמי זה שהמחלה הזאת הורגת. יתכן שהמקרה הספציפי הזה לא היה של אדם מכור ויתכן שכן, אבל ברור לי שיש מקרים רבים של אנשים שעושים מעשים כאלו נגד רצונם והם סובלים בצורה נוראית מהמעשים ומההשלכות שלהם. יש כאלו שרוצים להפסיק בכל כוחם אבל פשוט לא מצליחים. הם התזכורת שלי לכך שאין מחיר שהוא גבוה מידי כדי להחלים, ומאידך חוסר הטיפול במחלה הזאת יכול להביא למוות.

נכון שלא כל מי שצופה בפורנו הוא מכור וגם לא כל מי שמכור לפורנו יגיע למצב של פגיעה באדם אחר חלילה, אבל עדיין המקרים האלו, למרות שהם נדירים, הם תזכורת לאן אפשר להגיע, ובעיקר הם תזכורת לכך שהאפשרות של פניה ובקשת עזרה טובה אלפי מונים יותר מאשר להמשיך לסבול לבד.

יש לציין, דגם אחרי שכבר הגיע במדה מסויימת לשמירת הראייה, מ"מ יתכן שאם יזדמן לו פתאום איזה ראייה אסורה בקרן זוית תגרום לו הראייה נזק גדול, שהמחשבה על הראייה תחזור על עצמה כמה פעמים מבלי שיצליח להתנתק ממנה. וע"ז צריך לדעת שאל יפול רוחו מזה, אלא אדרבא ואדרבא סימן יפה הוא לו, שזה מראה בעליל שחושיו רגישים וזה סימן קדושה.