שוטר אחד עצר נהג שיכור על נהיגה במהירות מופרזת.

שוטר ניגש אליו ואמר: "רישיונות בבקשה."

השיכור השיב לו: "איחרת קצת, אחד מהחברים שלך לקח לי אותם לפני חצי שנה…"

הלכתי לי ברחוב לפני שעה קלה וחשבתי לעצמי כמה הנקיות חשובה ובסיסית בשבילי. כמה זה הבסיס לאיכות חיים ולכל ההצלחות וכמה שזה הדבר שהכי חשוב לי. היתה לי גם תחושת סיפוק על יותר ממאתיים ימים נקיים בחסדי ה'. מוצא את עצמי במקום אחר מאיפה שהייתי לא מזמן.

תוך כדי שאני הולך לי וחושב את המחשבות האלה, נתקלתי במראה שהצית את הדמיון שלי. לא מראה לא צנוע מפורש, אבל משהו שגרם לי למחשבות ולהשתוקקות לחפש חטא רחמנא לצלן.

ב"ה זה לא בא לידי מעשה אלא המשכתי ללכת לביתי ולא פעלתי בשום צורה על התאווה. אך זה מראה כמה הנקיות היא בסופו של דבר מאוד שברירית.

זה גם אחד היתרונות של הפורום הזה שאני נתקל בלא מעט סיפורים על אנשים שכבר היו על הגל (של נקיות ופיכחון ארוך) אך מצאו עצמם שוב בתוך הבוץ. זה מעודד אותי להיות על המשמר – לדוגמה לשתף בפורום במקרה כמו שהיה לי היום, ולהשתדל לעבוד עבודה פנימית שמתקנת פגמי אופי שדוחפים אותי לשם.

אחד הדברים שהכי הרסניים בשבילי בהקשר זה, זה דימוי עצמי שלילי. אותם זמנים בהם אני מסתכל במראה ולא ממש מרוצה ממה שאני רואה (מבחינה חיצונית). שם לב לפגמים (החיצוניים) ומסתכל בעין רעה וחושב שגם אחרים מסתכלים עלי בצורה רעה.

אם כן, אחד הדברים הכי חשובים בשבילי זה פשוט להרגיש טוב עם עצמי.

"יש קו אדום שאותו לא אחצה לעולם!". את המשפט הזה שמעתי את עצמי מדקלם אחת לתקופה בטון משכנע.

בתחילת כל קבוצה אנחנו קוראים "היינו מכורים לדבר האסור", במילים אחרות זה אומר שהיינו מכורים לריגושים... לדבר הבא שיעיף אותי... מה שהופך את הקו האדום לכלי עזר ותוסף מזון לתאווה שלי. חומר ממריץ לתאווה ולמחלה. תמיד תמיד אצטרך את הדבר האסור הבא, ומה אעשה בלי קו אדום? מה יספק לי את הריגוש הבא?

מסתבר שהריגוש לדבר האסור הוא ממש לב ליבו של המחלה שלי, ולכן המחלה שלי הייתה זקוקה לקו האדום כאוויר לנשימה, לשרטט קו אדום ואז להיות תקופה בריגוש מזה שאני רחוק ממנו, אח"כ להיות בריגוש מזה שאני ממש קרוב אליו, ובסוף מהריגוש לחצות אותו.

ופתאום אני קולט שבעצם אף פעם לא היו לי קווים אדומים! היו לי קו-קוים אדומים, כאלה שאפשר לעבור באמצע... ואם אני מסתכל על החיים שלי בכנות אני אכן רואה בצורה מוחלטת שאין קו אדום שלא חציתי, ותמיד אם חציית הקו האדום נוצר כאילו מעצמו הקו האדום הבא. סליחה הקו-קו האדום הבא.

רק כשבאתי לקבוצות וראיתי את אלה שבאו כמה שנים אחריי [מבחינת גיל] הבנתי עד כמה אני צריך להיות אסיר תודה שאלוקים גנב לי את הלורד האדום. פשוט ראיתי שאין תחתית, ולכל קו אדום יש את דור ההמשך.

אז תעצור את החגיגה עכשיו, סתם כי חבל לחכות.

והנה הדברים מקבלים משמעות חדשה כשמדובר בזמן עקבתא דמשיחא. דהנה מבואר באוה"ח (שמות ג, ח) שבמצרים לא נכנסו אבותינו לשער נ' של הטומאה ולא ביררו אותו, מפני שלא היו בני תורה ולא יכלו לעמוד כנגדו ולברר אותו. ולכן גם לא השיגו שער נ' דקדושה שכנגדו. אך בגלות האחרון יגיעו לשער הנ' של הטומאה רח"ל, וכח התורה יעמוד להם שיוכלו להתברר מאותו שער, ובבירור הזה "ספו תמו בחינת הטומאה" ותבוא הגאולה, עיי"ש.