נולדנו עייפים ואנחנו חיים כדי לנוח.

תנוח ביום כדי שתוכל לישון היטב בלילה.

ממנוחה רבה מידי אף אחד עוד לא מת.

כשבא לך החשק לעבוד – שב, חכה עד שזה יעבור.

אל תדחה למחר את מה שאתה יכול לדחות למחרתיים.

חברים יקרים

אנו שמחים להגיש בפניכם את התכניה המלאה של הכנס החמישי השנתי שלנו, שיתקיים בעז"ה בירושלים, ביום שני, כ"ט אדר תשע"ז, 27 למרץ.

לצפיה בתכניה המלאה לחץ כאן

אנא, הירשמו כעת כדי שנוכל להיערך בהתאם. שימו לב: המחיר בהנחה למקדימים להירשם הוא עד יום שלישי בערב, ולאחר מכן יעלה.

על מנת להירשם אנא שלחו אימייל לכתובת: kenes@gye.org.il

הערב התיישבתי לראות סרט עד מאוחר, לחגוג את החופש היחסי ששורר בחיי בחודש האחרון, לפני שאשתי חוזרת ללימודיה.

הסרט נגמר, השעה 1:30. אני פותח חדשות. העיניים שלי קופצות אל איזור הרכילות, משהו שם נגע בי.

אני רוצה חופש, המוח שלי מתחיל לרוץ קדימה, רק להקליק, רק להסתכל, זה לא פורנוגרפיה, רק סקרנות תרבותית, מה הבעיה?

לאחר שתי דקות המוח מתחיל לרוץ, יש פירצה זמינה ביומיים האחרונים...נו...דלת האפשרויות נפתחת.

אני מתחיל להרגיש כיצד זה מציף אותי. דחף רק להסתכל, הן לבושות שם, מה אתה מתרגש? פתוח, אפשר, חופש, פתוח, אפשר, להירגע, להסתכל, להתרגש, להשתחרר.

שנה ושבעה חודשים? המוח שלי מזכיר לי, הנחיית קבוצות? ספונסיים? הכל דוהה.

להשתחרר, סקרנות, רק להסתכל, להתרגש, פתוח, אפשר, זמין,

אני יורד על הברכיים ופונה לאלוקים, אבא, קח את זה ממני. אני מכור, כן, זה מה שאני. שנה ושבעה חודשים יכולים ללכת לפח בקליק וחצי.

***

כעבור כמה דקות החלטתי לשתף רגעים אלו בפורום, על מנת להבהיר לעצמי, באמצעותכם, שהמוח שלי רוצה לשתות, וכשהאופציה נפתחת, השעה מאוחרת, ואני מרגיש שאני רוצה חופש לפני העומס הצפוי לי בחודש הקרוב, יש רק דבר אחד שהמוח שלי אומר לי לעשות.

בהתחלה זה מן סקרנות תמימה כזו. אבל זה רעל בשבילי.

אבא, תודה על התזכורת.

תודה על שאתם איתי בדרך

במדור זה מופיע הסיכום של השיחה היומית בקבוצה הטלפונית של תכנית 12 הצעדים. להצטרפות לקבוצה אנא פנה באימייל לכתובת: help@gye.org.il

בצעד השלישי אנחנו אומרים "החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים כפי שאנו מבינים אותו". ברור שהתוספת "כפי שאנו מבינים אותו" נכתבה על ידי החברים הראשונים שהחלו את תכנית 12 הצעדים כדי שלא להיות כבולים למושג אלוקים כפי שהם גדלו עליו, וכן כדי לאפשר לכל אדם באשר הוא להשתמש בתכנית הצעדים. אך מה זה אומר לנו? הרי ברור לחלוטין שכולנו מאמינים באלוקים, נותן התורה ובורא העולם, אז מה הכוונה "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו"?

חברים רבים משתפים בכך שדוקא התוספת הזאת עזרה להם לעשות את הצעד השלישי, וזאת מכיון שהתפיסה שלהם לאלוקים היתה מעוותת לפני כן, וכאן הם שאלו את עצמם מהו באמת אלוקים עבורם? רובנו התייסרנו בגלל הנפילות, והיינו בטוחים שאלוקים שונא אותנו ורוצה רק להרע לנו. חלק מאיתנו היו בטוחים שכל כשלון אישי או אסון ציבורי הוא תוצאה של עונש מאלוקים על מעשיהם. אם אלוקים רוצה ברעתנו - ברור שאי אפשר למסור לו את חיינו ורצוננו, ואין אדם שיבטח באלוקים בצורה כזאת.

כאן שאלנו את עצמנו האם אלוקים הוא אכן כזה? האם יכול להיות שאלוקים רוצה ברעתנו? כששאלנו את השאלות האלו בכנות, התברר לנו שהתפיסה שלנו לא נכונה, ואלוקים רוצה רק בטובתנו. נוכחנו לדעת שהקב"ה הוא "אל רחום וחנון, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה" (ולא ממשיכים את הפסוק אלא עוצרים כאן), אלא שאנחנו בחרנו להתמקד דוקא ב"פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים". אז למרות שאלוקים זוכר את החסד לאלפי דורות, וזוכר את החטאים רק לשלוש או ארבע דורות, החלטנו להתמקד בחטאים ובעוונות.

הצעד הזה קורא לנו לחשבון נפש לגבי היחס שלנו לאלוקים, כשהתוצאה היא לא חלילה להשמיט צדדים שלא נוחים לנו, אלא לקבל את התמונה המלאה של אלוקים שברא את העולם ודואג לבניו.

המשימה היומית: תקדיש חמש דקות למחשבה ולכתיבה על הדרך בה אתה רואה את אלוקים, ותנסה גם לראות האם התפיסה הזאת אכן מתאימה למה שאלוקים באמת? נניח שאתה מגלה שהדרך בה אתה רואה את אלוקים הוא כמעניש וקפדן, האם אלו הן המידות היחידות שיש לאלוקים, ואין לו בעיקר חסד ורצון להיטיב עם ברואיו?

"ולכן אם תלך בשוק ויצרך בוער בקרבך להסתכל בנשים או להגביה עיניך סתם שעי"ז תוכל לבוא להסתכלות ולהרהור ח"ו, ואתה עומד בנסיון שלא תשמע לדברי היצר, אז בזה השעה והרגע אתה נכלל בהאי כללא דצדיק יסוד עולם. כי אין חילוק זה הלאו דהסתכלות או לאו של עצם העבירה, כי כל אביזרייהו דגילוי עריות הוא ביהרג ואל יעבור. ובפרט בחור בשנים ובפרט מי שמחומם בטבעו והוא מתגבר על היצר ועומד בנסיון, בזה הרגע נשמתך זוכה ומקבלת פני השכינה ונעשה שמחה וחדוה בכל העולמות כפי הנסיון וכו'."