|
אני נורא מתרגש מהכנס השנתי שיתקיים בעז"ה ביום שני, כ"ט אדר, 27 למרץ, ואני רוצה לשתף אתכם קצת על מה ולמה.
לפני שנה החיים שלי היו בהתפוררות מוחלטת, לאט אבל בטוח, ואז, בי"ח אדר תשע"ו, אחרי עוד יום מתסכל של שתי נפילות שבא אחרי הפסקה של שלוש שבועות שבהם השרירים שלי התנפחו ממאמץ, שוטטתי בשעמום במחשב מתוך תקווה שהיום הרע הזה יבוא אל קיצו ואבא אוהב שלח אותי הישר לזרועותיו המחבקות של הפרום הזה.
באותו לילה הלכתי לישון יותר קרוב לבוקר, כל כך רציתי לחלוק עם מישהו את התרגשות שלי על זה שאולי בעצם אני לא כזה רע, אלא פשוט יש לי בעיה שאני צריך עזרה לטפל בה, אבל לא יכולתי לשתף את החברותא שלי בזה...
כך במשך כמה ימים חפרתי בפורום ובדקתי בכל אפשרות שהייתה לי מה התחדש, מי הגיב למה שכתבתי, מי כתב פוסט חדש, ממש כמים קרים על נפש עייפה.
ואז החלו הפרסומים על הכנס, כמובן שהמחשבה הראשונה שלי הייתה שאין סיכוי שאני בכלל אהיה תחת קורת גג אחת עם כל החייזרים האלו, חבורת סוטים שמתגאים בזה שהביאו יום נקי, בושה... אל תתפלאו על הסתירה בדברים, ככה הבעיה שלי לא פשוטה, ההכחשה ההזויה הזו.
אבל משהו שם משך אותי כן לבוא, ובאסירות תודה ענקית בורא עולם סידר בשבילי שאוכל לבוא.
אני לא יאריך בחששות שלי, רק אספר שבדרך לכנס למרות המיזוג שהיה ברכב הזעתי כמו בירידה מצוק גבוה על חבל.
אבל מכאן ואילך שום דבר לא היה כמו שחשבתי, היו שם מכל הסוגים, חסידים, ליטאים, ספרדים, דתיים, חרד"לים, בקיצור כולם.
ואיזו אחווה, איזו שמחה, כולם מדברים עם כולם, החבר החדש הינו החבר החשוב ביותר, כולם ניגשים, שוברים את הקרח, מחבקים, מעודדים, מדברים על הכל פתוח, מציעים להחליף מספרים, הרגשתי בעולם אחר.
מאז שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה, מצאתי את החיים בחזרה אחרי שהם הלכו והתרחקו ממני מאז גיל 8, ואני נקי מאז כבר כמעט שנה!
חברים, אל תחשבו אפילו פעם אחת, תקפצו למים ופשוט תבואו, גם אם נראה לכם שאתם לא חייבים קבוצות, שאתם לא צריכים את התכנית, הערב הזה יכול לשנות לכם את החיים אפילו אם לא תבואו עוד.
אין שמחה שדומה לזה, הדרך לחיים עוברת דרך הקושי הזה של להיחשף, אבל אל דאגה, הכל אנונימי לחלוטין, גם אם תפגוש שם מישהו שאתה מכיר, הוא לא נמצא שם בגלל שהוא אוהב תותים, הוא סובל בדיוק ממה שאתה סובל.
|
