מימוש עצמי
הרבה פעמים המיקוד שלנו בניסיון להשתחרר מההתמכרות הוא בהימנעות ממקורות גירוי ובבריחה מיצר הרע. אבל פעמים רבות הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התמכרות היא לטפל בצרכים הנמצאים בבסיסה, על ידי מילוי אותם צרכים בפעולות יזומות אחרות.
התמכרות, לרוב, היא בריחה פסיכולוגית שפיתחנו על מנת להימלט ממציאות כזאת או אחרת בחיינו. אם נצליח להעסיק את עצמנו בפעילויות בריאות ומספקות שאנו נהנים מהן, כבר בשלבים הראשונים של ההתמכרות, וכך נמצא יותר משמעות בחיינו, ההתמכרות לעתים קרובות פשוט תיעלם מאליה. סיפוק הרבה פעמים מגיע מהצבת אתגרים מציאותיים והשגת המטרות שהצבנו לעצמנו.
כדאי למצוא פרויקטים שיאפשרו לנו להביע את היצירתיות שלנו, ליהנות ולהתחבר שוב עם החיים והעולם שסביבנו. זה יעזור למלא את ה"חור" שבאופן לא מודע אנו מנסים למלא באמצעות חיפוש אחר הנאה לא בריאה.
סיפוק "מזויף" גורם לנו להיסגר בתוך עצמנו ולאט לאט להרוס את חיינו ואת נשמותינו. סיפוק אמיתי, מאידך, עוזר לנו להיפתח לעולם שסביבנו ולבנות שוב קשר עם נשמותינו. לכל אדם יש "חור רוחני" – מקום פנימי שהוא חש אותו כריק. הרבה פעמים אנחנו מנסים, שלא במודע, למלא את הריקנות הזאת באמצעות תאווה. הדרך הטובה ביותר למלא את ה"חור הרוחני" ולהגיע לסיפוק ולשמחה היא כמובן לקיים קשר אמיתי עם השם. כפי שאומר הפסוק, "טעמו וראו כי טוב השם", ו"והתענג על השם". את זה אפשר לבנות על ידי הוספת קדושה לחיים, חיפוש אחר קשר עמוק יותר עם יידישקייט באופן כללי, ולימוד תורה בהנאה. התורה היא כמו מים, ואי אפשר לכבות אש בלי מים. אנו יכולים לנסות להתחבר עם חברותא חדשה, או להוסיף שיעור ללו"ז היומי או השבועי שלנו.
רעיונות נוספים לדרכים שונות לחיות פחות בריכוז עצמי ולחוש יותר סיפוק באופן כללי יכולים לכלול פרויקטי חסד או מעורבות בקהילה. בחורי ישיבה יכולים לנסות לעשות דברים כמו ארגון אוצר הספרים, ניהול מזנון, שליחויות כביסה, ספָּרות וכיו"ב. מי שאינו לומד ואינו עובד, השתדלו למצוא עבודה! הדבר העיקרי הוא להיות עסוקים, להתחבר מחדש לעולם ולמצוא סיפוק במגוון דרכים שיטו את הכף מול ה"סיפוק המזויף" שההתמכרות מנסה למכור לנו.
הרב שלמה וולבה זצ"ל, בספרו "פסיכיאטריה ודת", מציע לטפח מיזוג של סיפוק דתי וחברתי על מנת לעזור לצעירים להתגבר על האתגר. הוא כותב:
"התקופה הקשה של ההתבגרות היא קרקע פורה לגידול רגשי אשמה, ובפרט לצעיר הדתי. האוננות היא איסור חמור. רוב רובם של הצעירים נכשלים בזה ואינם יכולים להתגבר על זה בשום אופן. התוצאה הם רגשי אשמה. כאן הוא המקום להדרכה נכונה מצד רבנים ומחנכים. כידוע, רב אינו מוסמך לסלוח חטאים ובוודאי לא להתיר איסורים. אבל הוא יכול להדריך, להרגיע ולהביא את הצעיר לסבלנות עם עצמו. ויחד עם זה: טיפוח חיי חברה אינטנסיביים והכנסת הצעיר לתוך אוצרות התורה האדירים, המעוררים בו חשק עצום לקנות ידיעות ולהתעלות בתורה. הרי "טוב תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון" (פרקי אבות ב, ב), כלומר: יגיעת התורה עם היגיעה לטיפוח חיי חברה מביאה לכך שבמשך הזמן שוכחים לחטוא. במקום מלחמה תמידית שהיא אך לשווא – יגיעה חיובית לתורה ולחברה, ולאט לאט נגמלים מהאוננות. זאת היא דרך החינוך הנהוגה היום אצלנו. הן אמת, החיים בתורה צריכים חינוך אינטנסיבי. בלי חינוך – אין מנוס מכך שהצעיר ישקע ברגשי אשמה וייאוש".
איך אוכל אי פעם לפתוח דף חדש?
שאלה: לפני זמן רב כבר הפסקתי להסתכל על דברים אסורים. אבל הם עדיין צרובים לי בזיכרון. גם אם אעשה תשובה, העבירות שלי לא יוכלו להימחק לחלוטין. סימני המחיקה עדיין יהיו שם. הדמויות שתולות בתוך הזיכרון ולעולם לא ייעלמו. זה עושה לי כל כך רע. האתר שלכם הוא כמו חבל שנזרק לאדם טובע. אבל אצטרך הרבה מסעות שכנוע בכדי שאתחיל להאמין שיש תקווה. אני רוצה שהזיכרונות יימחקו. אני רוצה שכל טעויות העבר יימחקו בלי להשאיר עקבות, כמו נייר חלק. אני לא יודע אם זה אפשרי.
תשובה: העובדה שהייתה לך את הנכונות להפסיק להסתכל על דברים אסורים כבר מראה שיש גדלות בתוכך. לכמה אנשים בעולם של היום יש נכונות לעבוד על עצמם בנושאים הללו ולהודות בטעויות? זה דבר מאד יקר בעיני אלוקים.
החסידות מלמדת אותנו שיהודי צריך להסתכל על העבר ועל העתיד כאילו הם מחוץ לשליטתם; לראות את מעשי העבר כהתרחשויות שאלוקים רצה שיקרו. עד כמה שזה יישמע לך מוזר, חטאי העבר שלנו היו רצון אלוקים. הדבר היחיד שבידנו הוא ההווה. בהווה, יש בידינו להחליט אם אנחנו רוצים להשתנות ולעשות תשובה על העבר, או לא. אנחנו יכולים לשנות את העבר רק על ידי שינוי ההווה. זה אומר, שהמצב שאתה נתון בו בהווה הוא בדיוק המצב שאלוקים רוצה שתתמודד איתו עכשיו. תראה את זה כאילו נולדת רק עכשיו, עם כל הדמויות והזכרונות שקבורים בך בראש. אלוקים רוצה שתתמודד עם המצב, ודווקא עם המצב הזה.
בנוסף, זו גם הזדמנות לגדלות, להיות מסוגל לשרת את אלוקים גם דרך ראש שהושפע מהעבר. אם לכולנו היו מוחות טהורים בלי חטא, לא הייתה לנו את ההזדמנות לגדילה ולתשובה שיש לנו היום. לא הייתה לנו ההזדמנות לנתב דרך חדשה של תשובה, ולתת לאלוקים שמחה אמתית. זו הסיבה שחז"ל אומרים, "היכן שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד". את המשפט הזה אפשר להבין בשני אופנים: (1) משום שהאתגר של בעל התשובה, שיש לו נזקים מעברו, הוא גדול יותר; (2) אם בעל תשובה מצליח לעשות תשובה אמתית, אז לא רק שהוא מוחק את העבירות שלו מהעבר, אלא הוא גם הופך את כל העבירות למלאכים קדושים – כמאמר חז"ל, "זדונות נעשים לו כזכויות".