בן-לילה הוא כבש בסערה את כולם, חולף בסיבוביו המהפנטים על פני כל המגזרים. במהרה גם אני מצאתי עצמי אוחז באחד כזה, מסובב אותו במרץ ואף מחשבותיי מתרוצצות להן כהרגלן...
"הוא בעצם די דומה לסביבון, הספינר הזה", אני חושב לעצמי. ואז אני מבחין בהבדל קטן. בעוד הסביבון מסתובב כולו, במרכז הספינר נותר עיגול קטן אך יציב שאינו מסתובב.
"זה בעצם ההבדל בין מי שהייתי לפני התוכנית לבין מי שאני אחרי התוכנית, או ליתר דיוק: זה ההבדל בין מי שאני כשאני עובד תוכנית לבין מי שאני כשאני לא עובד אותה", אני ממשיך להרהר.
החיים מלאים טלטלות. גלגל החיים סובב בקצב מסחרר, בטירוף שאני, פשוט לא יכול לעמוד בו.
אבל, וזה אבל גדול ומשמעותי: יש נקודה אחת קטנה-גדולה, הנקודה הפנימית הבסיסית שסביבה סובבת אישיותי.
כשאני עובד וחי לפי עקרונות תכנית שנים עשר הצעדים, אזי גם כאשר הכל מסתחרר סביבי, הנקודה הפנימית הזו נשארת בשלווה ורגיעה. גם כאשר קורים לי דברים קשים, התחושה הפנימית הבסיסית שלי היא טובה.
(ואגב, כשאני לא עובד תכנית, זה עשוי להיות הפוך: הכל סביבי סבבה, אבל הנקודה הפנימית שלי מסתחררת וגועשת על דברים של מה בכך).
רק להיום, אני רוצה לעבוד ולחיות לאור עקרונות תכנית שנים עשר הצעדים. רק להיום, אני רוצה לנסות לוותר לפחות קצת על הרצון העצמי שלי ולפנות מקום לאלוקים.
רק להיום, אני רוצה להתחיל להיות ספינר ולהפסיק להיות סביבון...