התובנה המרכזית ששינתה לי את המבט בכל הקשור לתאוה היא שהבעיה שלי לא להישאר נקי טכנית אלא להפסיק את הבעירה הפנימית שבתוכי זו שגורמת לי לחפש כל הזמן משהו שירגיע.
כל עוד חשבתי שהמטרה היא לא לעשות את מה שעשיתי לא פתרתי את הבעיה. כשהבנתי שאני צריך להפסיק לרצות להתאוות התחיל השינוי. להפסיק לרצות משמעותו לטפל בסיבה לדחפים העזים שמובילים לתאוה.
פירוש הדברים הוא להבין שאני לא מחפש באמת תאוה אלא סובל מנפש חסרת שקט שצריכה בכל מחיר שלווה ומטעה את עצמה שהיא תבא ע"י מימוש פנטזיות. בפועל כל מימוש שופך דלק למדורת הריקנות שבוערת ביתר עוצמה וגורמת לחיפוש נואש יותר.
המפתח למציאת השלווה הנכונה הוא להבין את עצמי. לקבל את זה שאני סובל מרעב פנימי וזה לא אומר שאני חייב לממש אותו. למדתי לחיות ולהכיר את התחושות ולא להיכנס להיסטריה מהם. אחרי פעמים רבות שחויתי אותן והן עברו ללא שימוש בסם התאוה להירגע הבנתי שאפשר להסתדר בלי התאוה כדי להירגע. זאת ועוד, כשהתחושות עוברות בלי השימוש אני זוכה אחר כך לשמחה ושלוה שנותנים לי כח לפעם הבאה.
כל זה נעשה ע"י פעולות טכניות די פשוטות כפי שמלמדת שיטת 12 הצעדים. גם אתם חברים יקרים מוזמנים לנסות את זה. ולא דיברתי על עוד המווון שינויים לטובה בתחומים אחרים בחיים בעקבות החיים שאינם בצל התאוה.