בסוף הייתי שם! פחדתי הפחד היה משתק לא היה אפשרות לפסוע אפי' צעד. אבא התגלה אלי "אני אקח אותך", על כפיים נשא אותי. הרגשתי כתינוק שעוד לא למד לזחול.
ומצאתי את עצמי שם ב"קבוצה החיה", הפחד לא עזב, אבל גם אבא היה שם. ישבתי, אפי' הכיסאות הנמוכים התאימו את עצמם להרגשתי. רציתי לדבר לא יכולתי, אבא דיבר בשבילי: "שלום אני... סקסהוליסט". ואז התחלתי להרגיש, משהו פנימי עמוק בצבץ החוצה.
מקום היה לי ו"מסתרים" שמו מקום בו לאף יציר נברא לא הייתה דריסת רגל. "במסתרים תבכה נפשי". רק אבא הכיר אתו ויותר טוב ממני, אבל שם במקום הבלתי יאומן שאבא הוביל אותי, לאותם מלאכים שקיבלו אותי בחום נתתי דריסת רגל באותו "מסתרים".
ו"כשמסתרים" התגלה החלה ההתאחדות. ה"אני" המפוצל, אותם שני חלקים שבדוחק רב דרו תחת קורת גג אחת, השתלבו. "הסכם שלום" החל לקרום עור וגידים בין שני עולמות, יריבים ותיקים.
אבא שהיה שם ברחמיו נתן לי להרגיש בפעם הראשונה בחיי הרגשת שלמות אמתית, וחבר יקר ששחתי לו על הרגשה זו אמר לי "הרגשת את עצמך האמתי".
אבא, על תעזבני כי יש עוד דרך ארוכה ולבד זה בלתי אפשרי. ובעצם, גם אם היה אפשרי אני לא רוצה "לבד".
"אילו פינו מלא שירה... אין אנחנו מספיקים להודות לך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות נסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו".
תודה אדירה לכל החברים שהיו שם ולאלה שתומכים ונותנים כתף.