לפני שבוע שמעתי שני חברים משוחחים על השאלה האם יש טעם לשתף על הצעדים המתקדמים יותר בפורום שלנו, או להתמקד בשלושת הצעדים הראשונים - עם דגש על הצעד הראשון. הדברים ששמעתי השאירו אותי עם הרבה מחשבות ומאז לא כתבתי פוסטים משלי כאן בפורום, אלא רק הגבתי לדברים של חברים אחרים - בעיקר חברים חדשים שמתעסקים עם הבסיס לתכנית ההחלמה: הכניעה.
השאלה היתה מה כדאי להציג עבור חברים חדשים. האם בעיקר את מה שהם מתמודדים איתו (קרי: התאווה), ואז להתמקד בצעדים הראשונים, או גם את המקום אליו אפשר להגיע כאשר עובדים את הצעדים (קרי: מפוכחות), ואז יש צורך להתקדם עם הצעדים הבאים. אבל בלי קשר לשאלה של מה עדיף לשתף עבור החברים החדשים, אני משתף קודם כל בשביל עצמי, ואם אני אוחז בצעדים השישי והשביעי - אני משתף על הצעדים האלו. אז כן, אני מבין שלא כולם נמצאים שם כעת, אבל אני מאמין שאלוקים יאפשר לכל אחד שרוצה באמת - להגיע לכל אחד משתיים עשרה הצעדים, ולקבל את המתנות של התכנית.
בצעד הרביעי "ערכנו חשבון נפש נוקב וחסר פחד של פגמינו", ובצעד החמישי "התוודינו בפני עצמנו, בפני אלוקים ובפני אדם נוסף על טיבם המדוייק של פגמינו". לקח לי המון זמן התהליך הזה. חודשים שנמרחתי עם כתיבת חשבון הנפש ומציאת כל הפגמים, וכמובן לאחר מכן השיחה עם הספונסר על מה שמצאתי בחשבון הנפש, אבל גם כאשר סיימתי, לא רצתי אל הצעדים השישי והשביעי, והיתה לי סיבה טובה לכך.
הצעד השישי מציע: "היינו נכונים לחלוטין שאלוקים ישחר אותנו מפגמים אלו באופיינו". ובשיא הכנות - האם אני נכון לחלוטין שאלוקים ישחרר אותי מהקנאה למשל? האם אני באמת ובתמים רוצה להפסיק לשלוט? אז נמרחתי גם כאן, ובחסד אלוקים - שני חברים שאני משמש כספונסר (מאמן) שלהם, דחקו בי להתקדם הלאה כדי שיוכלו גם הם לעשות את הצעדים ולהמשיך הלאה. אז בסוף ישבתי לכתוב את הצעד השישי שלי ורציתי לבדוק על מה אני הולך לוותר ומה אני מקבל במקום.
קודם כל פירטתי את הפגמים המרכזיים שמצאתי שכללו קנאה, הערכה עצמית נמוכה, צורך בשליטה וכמובן - הגדול מכולם: פחד. נניח שאני מוכן לוותר עליהם, מה אני רוצה במקומם? אז כן, ברשימה הופיעו פרגון, הערכה עצמית נכונה, שחרור מצורך בשליטה ואמונה וביטחון. לחלוטין לא דברים של מה בכך או דברים שהייתי מתנגד לקבל. אבל כדי לקבל אותם - אני צריך להיות נכון לחלוטין לוותר על הקודמים, וזה לא ממש פשוט.
אז פירטתי מה בדיוק המשמעות של פגמי האופי האלו, איך הם מתבטאים בחיי היום יום שלי, ואז תיארתי איך זה ייראה אם אוותר עליהם ואקבל במקומם את התחליפים שלהם. התוצאה היתה מרשימה. התחלתי להסתגל לרעיון שהקנאה היא לא באמת משהו שאני כל כך צריך, ואולי אם אסכים לוותר עליה ואקבל פרגון, זה יהיה דוקא שדרוג לחיים שלי ולא הפסד.
הספונסר הציע לי להדפיס את מה שכתבתי ולקחת את זה בכיס כדי שאוכל להיזכר מיד מה אני רוצה, כאשר פגמי האופי מגיעים לביקור. אז בנתיים אני מתרגל את זה שבוע וזה דווקא אחלה. היו לי כמה פעמים שהצורך בשליטה עמד לדפוק בדלת, אבל נזכרתי שבעצם זה לא כל כך כיף, ואם אצליח לשחרר - יהיה לי הרבה יותר טוב, אז הייתי נכון לוותר על הפגם אופי הזה.
טוב, הנכונות לבד כמובן לא מספיקה. אם כל פגם אופי היה נעלם כאשר אני מוכן לוותר עליו - כבר הייתי מושלם. אז בשביל זה יש את הצעד השביעי...