כשאנחנו מתחילים את התהליך ומפסיקים לחדול מאותם מעשים והתנהגויות לא רצויים, בדרך כלל אנו מרגישים נהדר ואומרים לעצמנו: "איזה כיף, סוף סוף אני חופשי!". ההתחלה נראית לפעמים אפילו קלה מידי. הנה, רק התחלנו והכל בסדר, אנחנו מרגישים טוב, משוחררים מהכפייתיות, שמחים שעשינו את ההחלטה הזאת ומסתכלים קדימה בציפיה לעתיד טוב יותר. אבל אז, כשמתחילים לעבור הימים, פתאום מתחילים הקשיים ואנחנו לא מבינים מה לא בסדר כאן. הרי אנחנו לא צופים בפורנו, אז למה יש הרגשת ריקנות, דכדוך ואפילו כמיהה חזקה בחזרה לפורנו?

מסתבר, שאחרי שהתרגלנו להשתמש בהתנהגויות הלא רצויות ככלי להרגעה וכללי להתמודדות עם החיים עצמם - הגוף והמוח מתקשים להשתחרר מההרגל בקלות. זה השלב שבו חווים את מה שנקרא "תסמיני גמילה". למשל כאשר אדם מפסיק לעשן, הוא חווה תסמינים פיזיים מאוד חזקים שיכולים לכלול רעידות בכל הגוף. התסמינים הללו הם תוצאה מכך שהמוח התרגל לקבל את הכמויות הגדולות של הניקוטין, וכעת הוא דורש את זה בעוצמה רבה.

חשוב להבין שתסמיני גמילה הם חלק מתהליך טבעי לגמרי, והחוקרים בתחום מסבירים בדיוק איך ולמה התהליך הזה מתרחש, כיצד הצפה של המוח בחומרים כימיים מסויימים גורמים למוח להתרגל אליהם, ומה קורה כאשר מפסיקים להזרים אותו למוח, ואיך כתוצאה מכך נגרמים תסמיני הגמילה.

למעשה, תסמיני גמילה הם אחת הסיבות המרכזיות שבגללן אנשים לא מצליחים להיגמל מהתמכרויות שונות, כי במקום להרגיש טוב כשהם הפסיקו את ההתנהגות ההרסנית, הם מרגישים רע יותר. כל אחד מוכן להפסיק לעשן אם זה יגרום לו להרגיש טוב יותר, אבל כשמתרחש ההיפך הגמור, אז נהיה קשה מאוד להתמודד מול זה, וכך האדם חוזר לעשן.

מה שמסייע להתמודד עם מצב הזה הוא בראש ובראשונה - מה שאנו עושים כעת: להיות מודעים לכך, ולהבין שהתהליך הזה הוא טבעי וכנראה יקרה גם לנו. ברור שאנחנו רוצים להפסיק לסבול, והסבל אכן ייפסק אם יעלה בידינו לצלוח את הזמנים הקשים, אבל חשוב שלא נחיה באשליות ונהיה מודעים לכך שבהתחלה ייתכן ונרגיש גרוע יותר, לפני שנתחיל להרגיש טוב יותר. אם יודעים שהזמן הזה עלול להגיע, ולא מופתעים מהקושי, אז יכולים גם לעבור אותו.

לעומת זאת, העדר מוכנות ומודעות לכך, עשוי להביא לכך שכשהקושי מגיע - הוא "מפיל לקרשים", בלי שתעמוד ההזדמנות לעבור את הזמן הקשה, ולהגיע לשחרור מן ההרגלים הכובלים והמכאיבים.

זה גם די הגיוני: ההרגלים המיניים הלא רצוים שלנו - צפייה בפורנוגרפיה, אוננות ושאר ירקות - לא התפתחו ביום אחד, ולכן סביר שלא נשתחרר מהם ביום אחד. הבעיה היא שבינתיים הגוף והמוח דורשים את מה שהם התרגלו אליו, וכשמפסיקים לספק את זה, כאמור, חווים קושי (תסמיני גמילה).

במקרה שלנו, רוב תסמיני הגמילה אינם פיזיים אלא נפשיים, למרות שיש גם כאלו שחווים תופעות פיזיות. בדרך כלל, מדובר בעיקר על הרגשה של ריקנות ודכדוך נפשיים, מצב רוח ירוד והרגשה כללית כאילו חסר לנו משהו. מה שחסר לנו זה כמובן הריגוש שהצפייה בפורנו גורמת לנו, וכן הבריחה אל עולם של פנטזיה ודימיון. קשה להתרגל לחיות בלי זה, אחרי שהתרגלנו כל כך לחיות עם זה, ולכן זה טבעי מאוד שנחוש את הריקנות הזאת.

ברגעים האלו אנחנו מתחילים לשמוע את הקול הקטן בתוך הראש שלנו שאומר "רק קצת פורנו לא יזיק", "זאת תהיה הפעם האחרונה", או "הפעם אצפה רק בפורנו רך". מדובר בשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו והמטרה שלהם היא אחת: להפסיק את תסמיני הגמילה, ולהחזיר אותנו אל הפורנו. כאשר נכנעים לאילוזיה שהמוח מייצר ש"זה רק קצת", אנחנו מאבדים את מה שהשגנו וחוזרים אחורה לנקודת ההתחלה. במקום זה, אנחנו יכולים להיות מודעים לכך שהקושי יגיע, וכשהוא מגיע - נאמר לעצמנו שלמרות הקושי, כדאי לנו לעשות הכל כדי לא להיכנע, כי הקושי הזה הוא זמני, וכאשר הוא יעבור - והוא יעבור אם רק ניתן לו את הזמן - נשתחרר לא רק מתסמיני הגמילה אלא גם נוכל להמשיך הלאה בתהליך החשוב שאותו התחלנו.

הפרקים הבאים אכן יעסקו בתהליך הזה, הדרך לשחרור מהלפיתה המכאיבה הזאת, שלעיתים נדמה כי היא בבחינת "מאסר עולם". נראה איך שהדרך היא אמנם ארוכה ורוויית אתגרים, אך אפשרית, בטוחה ומובילה אל היעד.