ברוך הבא לתוכנית אופק

ברוך הבא לתוכנית אופק

קו האופק היא הנקודה במרחב שבה נראית לנו השמש כאיילת־שחר שמפציע קמעה־קמעה אורה; המקום שבו נגלית לנו יפעת הצבעוניות הנוגה של השקיעה; אינסופיותו של ים; המדבר הבלתי נגמר. האופק הוא החיזיון שימלא את שדה הראיה שלנו עת נביט קדימה למרחב הפתוח. אכן, אין כל פלא שהאופק הוא סמל לתקווה, לשלווה ולרוגע.

אבל לא בכל מקום פתוח בפנינו מרחב כזה, המעמיד את קו האופק לנגד העיניים. החיים בעידן האורבני, במתחמי מגורים עמוסי בניינים, המחביאים את יופיו האילם אך המסעיר של קו האופק, מייצרים תחושה שהעולם מצטמצם. מין מחנק אפרפר, שאין־אוויר, שהכול סוגר עלינו מכל כיוון.

לא לחינם קיים צורך אוניברסלי "לצאת להתאוורר", להתנתק מהשגרה, לנסוע למקום אחר. להתבונן אל קו האופק ברוגע, להתחבר אל האינסופיות של העולם, אל כל מה שהתקווה מייצגת.

מה שנכון לגבי קו האופק הפיזי, נכון אפילו יותר לגבי קו האופק המנטלי. האמת היא, שהמהפכות הטכנולוגיות פתחו מרחבים עצומים, אך הן גם סגרו אחרים. יש והן מסתירות בפנינו את האופק, מותירות אותנו מתוסכלים בעולם שלעיתים נדמה כמי שעושה מאמץ מיוחד כדי "לסגור עלינו". אבל האופק לא באמת נעלם - רק מפני שלא ניתן לראותו במקום מסוים. כך גם התקווה - היא לא נעלמת כאשר אנחנו לא מוצאים אותה. לפעמים קשה למצוא את הדרך החוצה מסבך הבניינים והרחובות העמוסים, לעיתים יש צורך להיעזר לשם כך במפה או במכשיר ניווט, אבל הדרך קיימת, ומי שיש לו את הרצון ואת הנכונות לכך - ימצא אותה ויגיע באמצעותה ליעדו.

***

סביר להניח שאם אתה קורא את השורות הללו, הרי שאתה שותף לתחושה שהאופק נסגר עליך. - אינך היחיד שחש כך. אך חשוב מכך, ככל הנראה אתה מעוניין לצאת החוצה מן המקום נטול האופק הזה, ואתה מוכן להשקיע עבור מטרה זו. - התעוזה והנכונות הזאת אינן מובנות מאליהן, והן ראויות להערכה רבה. זהו שלב משמעותי שראוי לכבד אותו.

ייתכן שבשלב זה אתה תוהה: במה דברים אמורים? מה פשרה של החגיגיות הגדולה הזאת? אבל זו האמת. אכן מדובר בצעד חשוב מאוד. לכשתתקדם הלאה, כשבפניך פרוס אופק מלא יפעה, לבטח תתבונן לא אחת, אחורה בזמן, אל הרגע בו למעשה יצאת למסע לעבר חיים טובים יותר ואתה עצמך תראה בו נקודה חשובה במשעולי חייך.

האופק הנסגר, שבו עוסקת התוכנית שלנו, היא התחושה הרעה והכל־כך רעילה שהאוננות והצפייה בפורנוגרפיה מותירות בנו, רגע אחרי שהכול נגמר.

ובכן, אם אתה שותף להרגשה הרעה הזאת, המקננת ומדי פעם פורצת בעוז - ההמלצה הראשונה כנקודת פתיחה חשובה מאוד היא, לערוך את ההבחנה הקריטית בין השאלה "מי אתה" לבין השאלה "מה אתה עושה". נכון, אתה צופה בפורנוגרפיה ומאונן, או נוהג בהתנהגויות מיניות אחרות שרק אתה יודע אליהם ושביצועם מכאיב לך וגורם לך "ייסורי מצפון" - אבל כל אלו לא אומרים דבר באשר לאישיותך, באשר לשאלה "מי אתה". אלו מעשים והם שייכים לקטגוריה של "מה שאתה עושה".

אנשים רבים באמת מגדירים לא אחת את חבריהם לפי אופי הפעולה שלהם, אבל זוהי הגדרה שגויה בעליל. המעשים שלנו הם רק צד אחד באישיות שלנו, רכיב אחד בתוך מניפה רבת צדדים וגוונים. זה נכון שבעתיים במקרה שלנו. האוננות או הצפייה בפורנו, היא אומנם מעשה שאנו עושים, אולם אין הם משקפים את הרצון האמיתי ואת העולם הפנימי שלנו. אכן, אנו עושים זאת, אך לא בלב שלם ולא מתוך הזדהות פנימית. ההיפך הוא הנכון: הלב שלנו קרוע. התחושה שלנו היא, שאיזושהי דרך עלומה גוררת אותנו שוב ושוב לעשות את מה שאנו בפירוש לא רוצים לעשות; ותחושת הדיכאון של הכישלון מלווה אותנו במעורפל תוך כדי, ובחדות כואבת מפלחת אחר כך.

שלא תהיה טעות: אלו מעשים שאנו עושים והאחריות עליהם היא כולה שלנו. אך יחד עם זאת, המעשים הללו בשום אופן לא יכולים להגדיר אותנו, לאפיין את האישיות שלנו. ולכן הצעד האמיץ שלך, אתה שקורא את השורות הללו, הוא משמעותי וכביר כל־כך. ההחלטה שלך ליטול את האחריות; לא לאפשר לכל הבניינים האפורים ולכל המסכים השחורים לערפל את קווי האופק של נשמתך; לעשות הכל כדי שתוכל לראות את השמש זורחת ושוקעת, את האינסופיות התכולה של האוקיינוס, את הצהבהבות המהממת של המדבר, את הגבעות והבקעות, המשעולים והגאיות של העולם המופלא הזה החבוי בתוכך. הרגע הזה הוא משמעותי והוא יכול בהחלט להיות מקור גדול של גאווה.