מאת: רן ברץ, עורך אתר 'מידה'

חלק שני של המאמר (לחלק הראשון לחץ כאן)

הסערה המושלמת

איך נוצרת ההתמכרות? עבור סוחרי הפורנוגרפיה יוצר הגוף האנושי “סערה מושלמת” להתמכרות; הפורנוגרפיה מתלבשת על מבנה גופני אידיאלי מבחינתם: המערכת הפיסיולוגית בנויה להגיב לגירויים מיניים ויזואליים בעוצמה, היא ממשיכה להגיב בעוצמה כל עוד יש מגוון, והיא יוצרת תלות נוירולוגית (התמכרות) בעוררות המינית שמספקת הפורנוגרפיה.

בזמן ההתרגשות של הצפייה בפורנו מופרש במוח דופאמין, המסייע – במיוחד עם צריכה שגרתית – לקיבוע דפוס ההתנהגות וקישור עונג עם פורנו. יש לפורנוגרפיה בצורתה החדשה יתרון עצום בשעבוד הרגלי הצריכה. המנגנון המיני נוטה להתרגל לאותו גירוי אך להגיב בעוצמה לגיוון (אפקט קולידג’). משום שסף הגירוי מאותו מושא יורד (“דה-סנסיטיזציה”), צרכן הפורנוגרפיה מחפש גירויים חדשים. פעם היה קשה להשיג גירויים חדשים שכאלה, והסיפוק היה נדחה או שהדמיון היה נכנס לפעולה. היום מאפשר השפע הפורנוגרפי מגוון כמעט אינסופי, ולכן המערכת המינית מתוגמלת כל הזמן, והדופאמין מוביל לקיבוע של דפוס הפעולה. מכורים מדווחים על צריכת מאות ואלפי תמונות וסרטונים באופן סדרתי, כך שהמערכת המינית נשארת מעוררת לזמן רב והחיווט המוחי מתקבע עוד יותר. הרגל ההשהייה הזה, אגב, מוביל לבעיות בתפקוד המיני ולקשיים פסיכולוגיים.

בספרו המוח שמשנה את עצמו מסביר הפסיכיאטר נורמן דוידג’ כי הפורנוגרפיה דומה, במידה רבה, למערכת שחוקרים מארגנים עבור עכברי מעבדה, הנדרשים רק ללחוץ על דוושה כדי לגרות את מרכז העונג במוחם. עונג מיני מיידי ומתמשך בלחיצת כפתור, הרי זה כמעט תיאור מדויק של מה שמספק היום האינטרנט הפורנוגרפי. סופם של העכברים הללו, אגב, אינו מעודד.

זמינות הפורנוגרפיה, בצירוף אפקט קולידג’, מדאיג מבחינה נוספת: הצורך במגוון אינו נשאר בתחום התחלפות הדמויות, אלא עובר לתחום סוגי הפורנו. במקרים רבים מובילה מערכת התמריצים הפורנוגרפית – הדורשת מגוון – למדרון חלקלק בתחומי הצפייה, עד לתכנים של אלימות מינית, השפלה פיסית, סקס סאדיסטי, עינויים, וכו’. משום כך אנו עדים לתפוצה המתרחבת של אותם תכנים קשים ולהצגתם ללא הבחנה יחד עם תכנים נורמטיביים.

תוצאות מעשיות

אז מה התוצאות של כל זה? כמו בכל התמכרות, מובן שישנם כאלו הצורכים פורנוגרפיה מבלי להיפגע. אך רבים – שלא מבינים את הסכנה או שמאמינים שלהם זה לא יקרה – נפגעים בהחלט. התוצאות מתחילות ממה שידוע מזמן: פגיעה בדימוי ובביטחון העצמי, ומגיעות עד לתחומים קליניים מובהקים של חוסר יכולת לקיים יחסי-מין מספקים עם בנות-זוג אמתיות. רצוי לדעת כי מכיוון שמדובר בהתניה מוחית, תרופות כמו ויאגרה אינן מסייעות לפתור בעיות של חוסר-תפקוד מיני הנובעות מהתמכרות לפורנוגרפיה.

ממצאים רבים מעידים על כך שהפורנוגרפיה מעלה במידה ניכרת את סף האלימות של גברים בזמן קיום יחסי מין, גם עם בנות-זוג קבועות. רבים אינם מסתפקים במין שגרתי, ודורשים מבנות-זוגם לרצות אותם באופנים אליהם הותנו מצפיה בפורנוגרפיה. גם הפשיעה המינית מצויה בעליה מובהקת, וגרוע מכך, הסף של מה שנחשב לנורמטיבי מבחינה מינית השתנה, כך שהתנהגויות רבות שנחשבו לאלימות, משפילות או סתם בלתי-ראויות עד לא מזמן, נחשבות כיום לנורמטיביות.

למותר לציין, בנות-זוג רבות אינן מרוצות מן הפנטזיות שמייבאים הגברים מהתמכרותם, במיוחד כשהדבר מגיע עם התלונה הנפוצה של צרכני פורנוגרפיה על כך שבנות-זוגם מעוררות אותם הרבה פחות. בכלל, ועל כך המחקר שופע בנתונים, נשים נוטות לחוות את צריכת הפורנוגרפיה של בני-זוגן כמעליבה ומשפילה. כשהן מגלות זאת הן מרגישות כעס, תסכול, פגיעה בדימוי העצמי, ותחושת בגידה. ההשלכות על הזוגיות לא נעימות, ומגיעות עד לגירושים.

בתמצית, המחקרים – כולל, עד כמה שאפשר במגבלות התחום, במסגרת ניסויים חברתיים – מוצאים קשר חזק בין צריכת פורנוגרפיה תכופה לגירושין, נטייה לבגוד בבת-הזוג, התנהגות אלימה כלפי נשים, חוסר שביעות-רצון מן הקשר, פחות הנאה מקיום יחסי-מין באופן כללי, ובעיות בתפקוד המיני. בנוסף, בת-הזוג הממשית הופכת למוערכת פחות בעיני צרכן הפורנוגרפיה, ולא רק כשותף מיני, אלא גם במאפיינים כחום ואינטליגנציה (כך שבנות-הזוג צודקות לסלוד מן התופעה).

בידוד-עצמי מכוון הוא עוד מאפיין של מכורים, שמוצאים כי העולם האמתי מספק אותם הרבה פחות. ישנן גם עדויות רבות על צרכני פורנוגרפיה שנאלצים לדמיין סצנה פורנוגרפית שראו על-מנת להגיע לסיפוק בקיום יחסים ממשיים. וכמובן, מחקרים ממשיכים לאשש את הטענה שפורנוגרפיה מובילה לתפיסת נשים כאובייקט מיני ולא כאדם שלם. צרכנים כפייתיים של פורנוגרפיה מתקשים יותר ליצור קשר משמעותי עם בנות-זוג בשר ודם.

אם כן, צריכה קבועה של פורנוגרפיה יוצרת הרגלים והתנהגויות שאינם עולים בקנה אחד עם חיי-משפחה יציבים ואוהבים, אינטימיות, אהבה, וזוגיות מאושרת. גברים שצורכים פורנוגרפיה על בסיס קבוע מתקשים יותר ביצירת קשר עם נשים בשר ודם, מוצאים פחות סיפוק במין ממשי, ונדחפים לסיפוק עצמי אם לא לבגידות וגירושין. אגב, נשים נמשכות פחות לגברים שצורכים פורנוגרפיה.

כפי שאומרים החוקרים זימברדו ודנקן: “הסוג החדש של עוררות מינית ממכרת לוכדת את המשתמשים בהווה מתרחב של זמן הדוניסטי”. הפורנוגרפיה הופכת לסוג של בילוי מועדף (יחד, אגב, עם משחקי וידאו), ויוצרת טיפוס מנוכר ומבודד, המתקשה ליצור קשר אנושי. זו אינה הערכה בעלמא, אלא ממצא חד-משמעי: 60% מן המתבגרים בארצות-הברית מדווחים על כך, וישנה עליה גדולה במתבגרים וצעירים בארצות-הברית המתקשים לתפקד חברתית.