הכלי השלוש עשרה: תמיכה חיצונית

הכלי השלוש עשרה: תמיכה חיצונית

הכלי הנוכחי הוא שלב אחד מעבר לכלי הקודם, בו אנו מחפשים דרך לשבור את מחסום הבדידות ולמצוא אדם שיבין אותנו. כמו בכלי הקודם, גם כאן נחשוב היטב לפני שנבחר את המועמד המתאים עבורנו, כיוון שמדובר במשרת אמון מבחינתנו. נחפש מישהו שיבין אותנו ויתמוך בנו, ולא אדם שיגיב בחוסר הבנה או בביקורת.

מה שאנו מחפשים זה אדם נוסף שיהיה שותף במסע שלנו. זה יכול להיות חבר שמתמודד בעצמו עם בעיה דומה, או מישהו שאינו מתמודד בעצמו אבל מבין אותנו ומוכן ללוות אותנו בתהליך. בשלב זה, איננו מחפשים פסיכולוג שיעזור לנו, ולא רב שיורה לנו דרך תשובה, אלא רק את התמיכה וההבנה שלהן אנחנו זקוקים כל כך.

מעדויות של צעירים רבים עולה כי אחד הדברים שדחף אותם לשימוש יותר מכל, גם כאשר עדיין היה מדובר על נפילות ספורות שכל כך הרבה אחרים מתמודדים איתן, היה ההרגשה שאף אחד אינו יכול להבין אותם, והצורך הבלתי מסופק בתמיכה. לבד, עם הרגשות השליליים והמחשבות על הנפילה, בלי אפשרות לספר לאף אדם מפחד שלא יבינו אותנו, חזרנו פעם נוספת להשתמש בתאווה, שם מצאנו תמיכה והבנה מזויפות, וכך נמשך המעגל עוד ועוד. אילו רק היה לנו מישהו שיכולנו לספר לו, אילו רק היינו מקבלים תמיכה והבנה למרות הנפילות, אולי היינו יכולים לקבל את עצמנו, ואז להתמודד עם הנפילות מבלי להפוך נפילה למפולת.

לפני שאנו בוחרים את האדם אותו נשתף וממנו נבקש את התמיכה, נשקיע מחשבה רבה ולא נעשה זאת בפזיזות, בפרט אם אנו צעירים ולא מנוסים בבחירת אנשים שניתן לסמוך עליהם. שיתוף האדם הלא-נכון עלול להזיק, כמו במקרה של שיתוף חבר שהופך להיות "חבר להרע", ולכן ניתן עדיפות להורה (בתנאי שהקשר שלנו איתו פתוח ומבין), איש חינוך שאנחנו בוטחים בו, או אדם מבוגר אחר שאנחנו משוכנעים שיעזור לנו.

כאשר מצאנו את האדם שאנו מחפשים, נספר לו על הבעיה שלנו ונבקש את עזרתו. בפעם הבאה שנרגיש את הריקנות תוקפת או בסיבוב הבא שגל התאווה ישטוף אותנו – ניצור איתו קשר ונספר לו מה עובר עלינו. בדרך כלל לא נצטרך ממנו יותר מאשר הקשבה וקבלה או חיזוק שקט. גם אם לא הצלחנו להתקשר לפני או שהתקשרנו ובכל זאת נפלנו, ניצור קשר אחרי הנפילה פעם נוספת. נספר על ההתמודדות, על הנפילה ועל הכאב שאחריה. ייתכן שנרגיש בושה או אשמה, אבל נתאמץ בכל זאת ליצור קשר, כדי להוציא את העוקץ מהנפילה ולנסות להמשיך ולהתקדם.

אם יהיה מישהו חיצוני שיתמוך בנו ויבין אותנו – זה יקל עלינו לקבל את עצמנו ולהעניק לעצמנו חמלה במקום רחמים עצמיים. במקום לטבוע בביצת הרחמים העצמיים או הביקורת, נתחיל להרגיש חמלה וקבלה. אנחנו לא מחפשים שיגידו לנו שזה בסדר ליפול וגם לא שיגידו לנו כמה זה נורא ליפול, אנחנו מחפשים שיקבלו אותנו, יבינו את מה שעובר עלינו וייתנו לנו תמיכה להמשך ההתמודדות.