כ' אב התשע"ח

מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה

מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה

ההתמודדות שלי עם המשיכה לצפייה בפורנו ועם אוננות כפייתית ליוותה אותי במשך כל תקופת ההתבגרות שלי, ולאחר מכן עמוק אל תוך חיי הנישואין. גדלתי בדיוק בשנים שבהן האינטרנט החל להיכנס לחיינו בצורה יותר ויותר מאסיבית, ויחד איתו הנגישות לעולם התאווה. אם כאשר בגיל בר מצוה האינטרנט היה בקו איטי שאיפשר הצצה מקוטעת לפורנו באיכות ירודה, הרי שככל שהתבגרתי האינטרנט הפך לנגיש יותר, מהיר יותר ואנונימי יותר. אם בתחילה הייתי צריך לגלוש מהמחשב היחיד שהיה בבית, תוך סיכון שמישהו אחר יגלה מה אני עושה, אז הגיע הסמארטפון ועכשיו יכולתי לגלוש מכל מקום, בפרטיות גמורה, הישר מתוך המכשיר שבכף היד שלי.

אם אני צריך לתמצת את כל ההתמודדות הזאת במשפט אחד קצר ככל האפשר, אומר שנפלתי נגד רצוני. כוח שהיה חזק ממני משך אותי אל הפורנו שוב ושוב, ופשוט לא הצלחתי לעמוד בפניו. אחרי הנפילה תמיד הרגשתי רע, וכל פעם הבטחתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה, אבל למרות זאת כשהגיעה ההזדמנות, בפעם הבאה שהייתה לי גישה למחשב עם אינטרנט לא מסונן - מצאתי את עצמי שוב שוקע עמוק עמוק אל תוך עולם התאווה.

מבחוץ לא ראו עליי כלום. אף אחד לא ידע על המאבק המתחולל בתוכי, לא החברים בישיבה, לא ההורים והאחים, ואחרי החתונה גם לא אשתי. אבל מבפנים זה קרע אותי לגזרים. הרגשתי שקרן וצבוע, התביישתי בעצמי, והפיצול אישיות שנגרם לי היה כואב מאוד. מי אני? שאלתי את עצמי שוב ושוב. האם אני אדם מאמין וערכי שרוצה לחיות חיים המתאימים למה שאני מאמין בו, או שאני אדם נחות וחסר חוט שדרה שלא מסוגל לעמוד בפני הפיתוי של הפורנו? האם אני בחור ישיבה או איש משפחה מכובד כפי שאנשים אחרים רואים אותי, או שאני אדם ללא עקרונות וללא ערכים, שמתנהג בצורה בזויה ומוכן לרדת למקומות הנמוכים ביותר כדי לספק את היצרים החייתיים שבי?

התביישתי, ברור שהתביישתי. הרגשתי בדידות מעיקה וידעתי שלעולם לא אעז לפתוח את זה עם אדם אחר. הייתי בטוח שאם אנשים יידעו מי אני באמת, איזה אדם אני כאשר אני נמצא לבד מול המחשב הפתוח, אף אחד לא ירצה לדבר איתי. כשהסתכלתי מסביבי, הייתי מבולבל מאוד, ושתי מחשבות הפכיות התרוצצו במוחי: מצד אחד הייתי משוכנע שאני היחיד שנופל ככה, ומצד שני הייתי משוכנע שכולם כמוני. הסתכלתי מסביבי וראיתי אנשים נורמליים בבית כנסת, בעבודה וברחוב, ולא יכולתי להעלות על דעתי שאותם אנשים מכובדים יגיעו לאותה דיוטה תחתונה אליה הגעתי בעצמי. אבל לפעמים חשבתי גם את המחשבה ההפוכה ואמרתי לעצמי שכולם כמוני, כי בסופו של יום כולם נמשכים למין, וכמו שלא רואים עליי מבחוץ - כך גם לא רואים על אנשים אחרים. היום אני יודע שטעיתי פעמיים. אני לא היחיד, אבל בפירוש לא כולם כמוני. ההבנה הזאת הייתה חשובה עבורי, כי כשהבנתי שאני לא היחיד, וגיליתי אחרים שהתמודדו ומתמודדים כמוני, זה עזר לי לחפש עזרה ולקבל אותה, ומצד שני כאשר הבנתי שיש גם אנשים שמצליחים להתגבר ולא ליפול, הבנתי שיש לי סיכוי כי אם הם יכולים - גם אני יכול.

הנפילות הכי כואבות היו אחרי תקופות שהצלחתי לעמוד בהן בכבוד. למשל הימים הנוראים היו כל שנה תקופה של חזרה בתשובה והחלטה חזקה מאוד להתחיל את השנה כמו שצריך ולא לחזור אל הפורנו. לפעמים זה הצליח רק כמה ימים ולפעמים זה הצליח כמה שבועות. אם הצלחתי להיות נקי כמה שבועות, לא היה מאושר ממני כי הייתי משוכנע שזהו זה, ניצחתי את המלחמה הזאת והעסק הזה מאחוריי. היו גם תקופות אחרות שפתאום הייתי נורא עסוק ולא היה לי זמן לפורנו, ואז הרגשתי חופשי ומאושר, והמחשבה שהיתה עוברת לי בראש היא "איך בכלל אני נמשך לפורנו המגעיל הזה?". אבל הנפילות שאחרי תקופות נקיות כאלו היו כואבות, מאוד כואבות. זה היה כמו לטפס אל בנין גבוה, ואז לקפוץ מהגג - ככל שהעליה היתה גבוהה יותר כך הנפילה כואבת יותר.

אחד הדברים שעזרו לי לעבור את תקופת ההתבגרות בשפיות יחסית היתה המחשבה שכל ההתמודדות הזאת היא זמנית. בתחילה חשבתי שאחרי שאכנס לישיבה בודאי אצליח להפסיק, אחר כך חשבתי את אותו דבר על המעבר לישיבה גבוהה, אבל קו האופק האולטימטיבי היה החתונה. שם, כאשר אתחתן ותהיה לי אישה משלי, אין סיכוי בעולם שאמשיך לצפות בפורנו. למה שמישהו נשוי ירצה בכלל לצפות בפורנו אם הוא יכול לקיים יחסים עם אשתו? וגם אם יש למישהו משיכה מוזרה שכזו, בטוח שהוא לא ירצה לבגוד באשתו, כך שזה לבד יהיה מניע מספיק חזק כדי להשאיר אותו מחוץ לסיפור הזה. הייתי לגמרי בטוח שהחתונה היא הפיתרון הסופי, אז נכון שכעת אני נופל, אבל תמיד היה אור בקצה המנהרה. הסתכלתי על אנשים נשואים מסביבי והיה לי ברור שהם לא צופים בפורנו, זה פשוט לא מתקבל על הדעת.

כמה הופתעתי לרעה בפעם הראשונה אחרי החתונה שמצאתי את עצמי שוב צופה בפורנו ומאונן… אם עד החתונה הרגשתי אשמה ובושה, עכשיו הם היו פי כמה וכמה. התביישתי מעצמי, פחדתי שאשתי תגלה ובעיקר הייתי אובד עצות. זה לא התאים לדימוי העצמי שלי, לא ככה חשבתי על עצמי והייתי בטוח שזה אומר שאני פשוט חלש אופי. המשכתי לשאת את התחושות הקשות האלו בתוכי, וההרגשה של פיצול אישיות המשיכה להכאיב לי. היו זמנים שחשבתי שאולי אם אשכנע את עצמי שזה בסדר לצפות בפורנו ולאונן אז לא יכאב לי יותר, וככה ניסיתי לעשות לעצמי שטיפת מוח שזה נורמלי וטבעי וכולם עושים את זה, אבל למרות הכל, ברגע שאחרי, באותה שניה שבה הכל נגמר, תמיד השתלטה עליי הרגשת ריקנות אדירה, כאילו שאבו מתוכי ברגע אחד את כל החיים שלי ואת החיות שבי.

הניגוד הזה בין המשיכה העזה לפני כן לבין התיעוב העצמי אחרי כן, לא היו מובנים לי. בתחילת הנפילה הייתי חווה ריגוש שמתפשט לי בחזה ועיקצוץ קל בקצות האצבעות, כאילו אני עומד לזכות בלוטו. מהרגע שהתחלתי לצפות, נסחפתי פנימה ושקעתי בתוך זה כל כולי, עד שהעולם כולו כאילו לא היה קיים, ואני עסוק במרדף נואש אחרי עוד תמונה ועוד סרטון ועוד סיפור שימלאו אותי ויתנו לי תחושה של שלימות ואופוריה. אבל ברגע שהגעתי לשיא, היתה נפילת מתח אדירה והדבר היחיד שיכולתי לחשוב הוא "למה עשיתי את זה פעם נוספת?". אותה פעולה בדיוק שלפני כמה דקות היתה נראית לי כמו גן עדן, הפכה להיות הגהינום בהתגלמותו, ואני נותרתי עם השאלה המהדהדת: למה?!

השנים עברו ואני המשכתי לנסות, אבל עמוק בפנים הייתי מיואש וחסר תקווה, כי לא ראיתי שום אור בקצה המנהרה. ואז יום אחד, בזמן שגלשתי באתר דתי, נתקלתי בפרסומת שכבר ראיתי כל כך הרבה פעמים, פרסומת לשמור עיניך. למה לא לחצתי על הפרסומת עד אז? אין לי הסבר לכך. אבל באותו יום לחצתי על הפרסומת והאור בקצה המנהרה נדלק. הדבר הראשון שהיה משמעותי עבורי הוא העובדה שאני לא לבד, יש עוד אנשים כמוני שמתמודדים באותה התמודדות. הדבר השני שהיה משמעותי עבורי הוא שהבנתי שיש דרך החוצה. מהרגע שנכנסתי לשמור עיניך, אף אחד לא הבטיח לי ניסים ונפלאות, ולא ראיתי שום כלי שהוא קסם שיכול לעשות עבורי את העבודה, אבל כן היתה הרבה תקווה, וקראתי הרבה סיפורים של אחרים שמצאו את הדרך החוצה.

גם אחרי שהגעתי לכאן הדרך לא היתה קלה, ובחיים כמו בחיים עברתי עליות וירידות, אבל התקווה שהיתה באופק, ביחד עם העובדה שלא הייתי לבד, וכמובן הכלים שקיבלתי בשמור עיניך, עזרו לי לעבור תקופות קשות, לקום ממעידות ולהמשיך להתקדם הלאה כל הזמן. אחרי תקופה ארוכה של השקעה בעבודה האישית שלי, אני יכול לומר בפה מלא ששמור עיניך הצילו לי את החיים. זה לא רק העובדה שאני נקי, אלא בעיקר המשמעות שיש לכך עבורי, כשסוף סוף, לראשונה אחרי עשרים שנים, אני לא חווה פיצול אישיות, לא מרגיש שאני בוגד באשתי, ויודע מי אני באמת. כן, אני אדם טוב, בעל ערכים, רוצה לחיות לפי האמונה שלי, וגם מתמודד עם משיכה חזקה לצפייה בפורנו - אבל עושה הכל כדי לא להגיע לשם וגם עומד במשימה בכבוד.