סוף סוף אחרי שנים של סבל הלכתי אתמול לקבוצה החיה.

ההרגשה היא שחרור עצום, כאילו תמיד ידעתי בלב שאני צריך ללכת לשם. אבל כל הזמן הכחשתי את זה. הרגשה כאלו חזרתי הביתה, כאילו תמיד חיכו לי וידעו שאני יגיע, וזה רק עניין של זמן.

אני מרגיש, כמו לצאת מהכלוב שבניתי לעצמי, ואז לגלות שמחוץ לכלוב יש עולם שלם, חי שמח נושם. עולם שתמיד פחדתי ממנו.

מרגיש שאבא שבשמים לא שכח אותי, ושלח אלי מלאכים טובים. שהגעתי למצב של יאוש, שכבר ניסיתי הכל, שנלחמתי עד טיפת הדם האחרונה, ואז הישועה מגיע ממקום לא צפוי.

אני מאמין שכל המלחמות עד עכשיו לא היו לשוא, יכול להיות שהשכר עליהם, זה היה ההבנה שבכלל הדרך לא להלחם, אלא להתחבר לקבוצה לצעדים לעצמי.

נכתב בדמעות ר"ח שבט תשעח.