י"ט טבת התשע"ז

שיתוף של היום על הלילה...

אני שוכב במיטה, אחרי יום עמוסססס, עמוס בדברים טובים. אבל... אצלי יום עמוס זה טריגר לצורך הנואש של 'להירגע' בלילה. אף אחרי יום נפלא עמוס בטוב כשמגיע הערב אני צריך/חייב להירגע!

עבורי להירגע היה תמיד להיכנס לחיפוש... שוטטות... תיירות... חלילה עבירות. רק קצת בידור. הייתי נכנס להתבדר ברשת ונלכד ברשת.. קודם צחוקים ואז גירויים ובסוף חיפוש חסר מעצורים... בכל מחיר... בכל מחיר כמו מהמר ששם את כל הארנק על הסיבוב הבא..י מרגיש שזה יביא לו את ה'להירגע' המיוחל... להירגע.

וכיום, כעת. שוכב על המיטה רגוע. משוחרר. כבר תקופה ארוכה שזה לא עובד ככה אצלי. משהו במערכת ההפעלה השתנה. אני כעת שוכב על המיטה, הסמארטפון בידי, מחובר למטען. הלילה צעיר, מה חסר כדי להתחיל מחול שדים? (תרתי משמע...)

הנס קורה לי כעת ואני לא זקוק ל'הירגע'. לא נאסף אצלי לחץ היום. לא אגרתי טינה. לא סוחב על גבי כעס וקנאה. והלב נקי נהנה מהיופי והאהבה שסביבי. לא צריך ל'הירגע'

אני צועד כבר מעל 4 שנים בתכנית ההחלמה של המכורים, וזוכה לשחרור שלא מהעולם הזה. אני בקשר עם הרבה חברים משתתף פעיל בהרבה קבוצות ידיד אמת עם הרבה מחלימים... וזה עושה לי טוב. זה קורה מעצמו. אני לא כיוונתי דברים. אבל האופי שלי שונה כיום מאשר פעם.

זכיתי למתנה הנפלאה של שלווה. רק להיום. מבקש לחבק את המתנה הזו, לחבק את נותן המתנה הזו ולחבק את מקבל המתנה הזו.