כ"ג שבט התשע"ח

למה אני מתרגש מהקמת PA

יש לי המון מה לכתוב על ההקמה של הארגון החדש "מכורים לפורנו אנונימיים", ועוד חזון למועד, אבל כעת אתייחס רק לפרט אחד, פרט שאולי נראה שולי, אבל בעבורי הוא מרכזי מאוד.

בחוות הדעת של הרופא בספר הגדול, מופיע הקטע הבא:

"אם יש כאלה החשים, שאנו בתור פסיכיאטרים המנהלים בתי חולים לאלכוהוליסטים - נשמעים רגשניים משהו - שיבואו לקו החזית עצמו, יראו את הטרגדיות, את הנשים המיואשות, הילדים הקטנים, שיהיה הפיתרון לבעיות אלה חלק מעבודת היום יום שלהם, אפילו ברגעי שנתם, ואז אפילו הציניים ביותר לא יתפלאו שאנו קיבלנו ועודדנו את החברותא הזאת. לאחר שנות ניסיון מרובות אנו מרגישים, שלא מצאנו דבר שתרם יותר לשיקומם של אנשים אלה מאשר ההתארגנות הזו של עזרה לזולת אשר מתפתחת עתה בקרב האלכוהוליסטים."

זכיתי ובשנה וחצי האחרונות אלוקים הביא אותי להקדיש את רוב הזמן שלי לעבודה בשמור עיניך. אני מתחיל את היום שלי בהנחיה של קבוצה טלפונית שבה משתתפים כחמישים חברים - כמעט כולם חדשים בתכנית, אני עורך את המייל היומי של שמור עיניך, עונה לעשרות אימיילים, כותב בפורום ועוד. העבודה שלי בשמור עיניך היא רק חלק מהמערך הנפלא כאן, כאשר יחזקאל מנהל את כל העסק ומשקיע אין סוף כוחות ומאמצים בארגון, וידידי המכונה 'אסירותודה' מאייש את הקו החם במסירות מיוחדת.

זאת זכות לא פשוטה להיות בקו החזית, כאשר כל יום מגיעות אלינו עשרות פניות של אנשים ונשים שזועקים ומבקשים עזרה. בקו החם בלבד התקבלו בשנה האחרונה למעלה מחמש מאות שיחות! ובאימייל התקבלו אלפי פניות נוספות! אלו מספרים שלא ייאמנו. אבל לצד הזכות הגדולה זאת גם אחריות, ולכן לא עובר יום שאנחנו כאן בשמור עיניך לא שואלים את עצמנו: מה אנחנו יכולים לעשות כדי שנוכל לעזור ליותר אנשים שסובלים?

הענין הזה של הקמת חברותא נפרדת עבור אלו שלא חצו מסך עלה מאות פעמים בדיונים, לא רק בשנה וחצי האחרונות אלא מאז שהצטרפתי לשמור עיניך. ישבנו בפגישות פנים אל פנים ובשיחות ועידה בוידאו, בטלפונים ובאימיילים, והשאלה היחידה שעמדה לנגד עינינו היתה: איך עוזרים ליותר אנשים? אף אחד לא עושה כסף מהעזרה הזאת, ואף אחד גם לא מרוויח פרסום אישי. והמסקנה שאליה הגענו כולנו - יחזקאל, 'אסירותודה' ואני - היא שהקמת PA תוכל להעניק עזרה לאנשים רבים שסובלים וכעת אין להם פתרון בנמצא.

אז אם להשתמש בחלק מהדברים שד"ר סילקוורט כתב, אפשר לומר כי "אם יש כאלה החשים, שאנו נשמעים רגשניים משהו - שיבואו לקו החזית עצמו, יראו את הטרגדיות, את הנשים המיואשות, שיהיה הפיתרון לבעיות אלה חלק מעבודת היום יום שלהם, אפילו ברגעי שנתם, ואז אפילו הציניים ביותר לא יתפלאו שאנו קיבלנו ועודדנו את החברותא הזאת. לאחר שנות ניסיון מרובות אנו מרגישים, שלא מצאנו דבר שיכול להועיל יותר לשיקומם של אנשים אלה מאשר ההתארגנות הזו אשר מתפתחת עתה בקרב המכורים."