ג' טבת התשע"ז

נס ההחלמה: בימים ההם בזמן הזה

בימים ההם...

זה היה לפני שלוש שנים, אני משומש עד העצם, יושב ושר שירי חנוכה עם ילדי. פיזית זה מה שעשיתי, נפשית הייתי הרחק משם לא רואה את הילדים, את אישתי את נרות החנוכה או המעוז צור, רק יודע שאילו היה בכוחי לא הייתי כאן כלל!

המחשבות אי שם עם אישה אחרת שיושבת ברגעים אלו ממש עם ילדיה ובעלה ושרים שירי חנוכה...

צלצול בפלאפון של אישתי שהיה לידי, אני עונה ומסיים את השיחה במהרה... וקולט ביומן השיחות שם לא מוכר. חיטוט קצר ונגלה לעיניי מספר של חברי הטוב ביותר שהלך איתי דרך ארוכה בהחלמה הראשונה שלי....

בלבול, הלם, דפיקות לב, כעס, תסכול, רחמים עצמיים ובמיוחד פ ח ד! ! ! המון פחד!!!

פניתי לדבר עם חבר אחר שהיה קרוב לליבי בזמן ההחלמה הראשונה. נפגשתי איתו, קיבלתי הקשבה, חמלה, אמפטיה והזדהות, לא פתרונות, לא עצות - רק הרבה ביחד.

התקשרתי לאותו חבר שאת המספר שלו גיליתי בטלפון של אישתי. "שלום, מה שלומך? אתה מוכן לומר לי מה המספר שלך עושה בפלאפון של אישתי?!"

"כן, אני מדבר איתה!".

שוב הלם, זעזוע, בדידות, רחמים עצמיים כעס, טינות והמון המון פחד.

"מה זאת אומרת אתה מדבר איתה?! מה יש לך איתה?".

"היא פנתה אלי בצר לה, כשהתברר לה שאתה שוב משתמש, שאתה מנהל רומן, היא לא ידעה לאן לפנות ופנתה אליי. בהתייעצות עם הספונסר שלי עניתי לה, הכוונתי אותה לאס אנון (הקבוצות לנשות מכורים)...

"מה? ולא סיפרת לי? איזה מין חבר אתה?"

"כך קיבלתי מהספונסר שלי. זה מה שנכון להחלמה שלי... אני אוהב אותך!"

הפכתי לפקעת עצבים. פגיע ורגיש עוד יותר ממה שהייתי קודם... עולמי חרב עלי... בעצם שני העולמות... העולם החיצון כבר יודע, העולם החבוי כבר אינו חבוי...ואני אנא אני בא?!

הייתי מנותק. בעצם לא היה לי כלום בנשמה, לא ילדים לא בית ובודאי לא אישה... אוי אלוקים מה אני עושה? לאן אני הולך מכאן?

חזרתי לאס איי. לקבוצות.

בזמן הזה

ליל ראשון של חנוכה. אני יושב ושר שירי חנוכה עם הילדים, נמצא ונוכח, פיזית נפשית ורוחנית... איזה תענוג!

אני מרגיש, מרגיש מרגיש... לא מפסיק לחשוב על כך שאני מרגיש, ובאופן הזוי אני כאן, אין עוד "שם"...

ליל שני של חנוכה. רק אני והבת הקטנה בבית. כל שאר יושבי הבית התפזרו איש איש לענייניו הנחוצים. אני מדליק נרות, רק אני והקטנה, אני כאן, כאן, כאן!

אני מרגיש שבני הבית חסרים לי אבל אני כאן עם הבת שלי, בבית שלי עם חנוכה שאני מחובר אליו...

אישתי חוזרת מאוחר יותר ושואלת: היה לך עצוב רק אתה והקטנה?

והנס קרה... עניתי: הייתם חסרים לי, אבל לא הייתי עצוב, רק מחובר.

תודה אבאל'ה, רק אתה יכול לעשות ניסים בזמן הזה לעומת הימים ההם.