מאת הרב ד"ר אברהם טווערסקי

חלק ראשון - תמליל מתוך הרצאה

לעיתים אנשים שואלים אותי איך ייתכן שכתבתי מעל 50 ספרים עם לו"ז עמוס כמו שלי?

ואני עונה להם – לא כתבתי 50 ספרים, כתבתי רק ספר אחד, אבל כתבתי אותו ב50 דרכים שונות, כי הדבר העיקרי שמופיע בכל הספרים שלי זה החשיבות של 'מודעות עצמית' ו'ביטחון עצמי'.

אני עוסק בפסיכיאטריה מעל 40 שנה, ואני מאמין מאוד שלמעט מצבים נפשיים ביולוגיים כמו הפרעה דו-קוטבית, ברוב הבעיות הפסיכולוגיות שיש לבני האדם כמו בעיות בהסתגלות, בעיות במשפחה, ניתן לזהות שהן נובעות משורש בעייתי אחד שהוא - הערכת עצמית נמוכה.

עכשיו אני חייב להסביר למה אני מתכוון כשאני אומר הערכת עצמית נמוכה:

הערכה עצמית נמוכה זה אומר שאדם לא מודע לחזקות וליכולות שלו, וממעיט בערך עצמו, וזה תלוי בחוזק של האשליה שלו על עצמו כי אותו אדם מאמין שהוא באמת כמו שהוא מרגיש כלפי עצמו, ועל פי התחושה הזאת שבשביל האדם היא הדבר הכי אמתי בעולם הוא מגיב כלפי העולם שסביבו, ובגלל שזאת תפיסה מוטעית של העצמי, ובגלל שהוא באמת הרבה יותר ממה שהוא חושב את עצמו, הוא נתקל בכל מיני קשיים.

זאת הסיבה מדוע אני 'אלוף' בחשיבות של המודעות והערכה העצמית. זה קרה לי כשהייתי כבר פסיכיאטר 5 שנים, וגם מילאתי בהצלחה תפקיד של 'רב' 10 שנים לפני זה, ואם מישהו היה בא אלי ושואל אותי – האם אתה מכיר את עצמך? הייתי אז עונה לו – אתה צוחק עלי? ברור שאני מכיר את עצמי. לא הייתי אז מודע שזה לא נכון. התקרית שהביאה את זה לתשומת ליבי קרתה כשהיה לי חופשה של שבועיים שהתקרבה, באותו זמן ניהלתי מרכז רפואי פסיכיאטרי ענק עם 300 מיטות והרבה מטפלים פרטיים הביאו חולים שלהם, וקריאות מאחיות שלא מצאו את מי לשאול ושיחות בטלפון שהגיעו אלי ללא הפסקה ממשפחות החולים ומעובדים סוציאליים ועוד, וחדר מיון שהיה החדר מיון הפסיכיאטרי היחיד בסביבה והוא היה מאד פעיל, ובלילה טוב הם היו מעירים אותי 3-4 פעמים ולפעמים גם 11-12, הייתי בתפקיד עם לחץ בכמות עצומה, וכשהגיע הזמן של החופשה שלי החלטתי שאני זקוק לזמן מנוחה מושלם, לא רציתי לצאת לטייל או לעשות פעילויות, אלא רק לנוח ולהירגע בלבד, אני אנתק את הקווים אשב בכסא נח אשים רגליים על ההדום ואנשום, במשך שבועיים, בחרתי במקום יחסית מבודד שהיו בו מעיינות חמים ומיטות טיפוליות עם מים מינרלים, וקיוויתי לטפל שם בכאב הגב הכרוני שהיה לי.

הגיע הבוקר הראשון שלי שם קיבלתי מגבות ומים מינרליים מיוחדים לשתות, נכנסתי לבריכה עם מים חמים היישר מהאדמה, ו-נ-ר-ג-ע-ת-י, זה היה נפלא ממש גן-עדן, הייתי מנותק מכולם, אף אחד לא יכול להפריע לי פה, מה יכול להיות יותר טוב מזה? כעבור חמש דקות יצאתי ואמרתי שם לעובד המלון "זה היה בדיוק מה שקיוויתי לו", הוא שאל אותי "לאן אתה הולך אדוני"? השבתי "לא יודע, מה הדבר הבא שאני עושה?" הוא ענה "אחרי הבריכה הולכים לחדר צינון ואז למסז' אבל ראשית עליך להיות בבריכה החמה במשך 25 דקות". "למה?" שאלתי. והוא ענה "כי ככה הטיפול עובד אדוני". נכנסתי שוב לבריכה החמה וכעבור חמש דקות נוספות יצאתי החוצה ואמרתי לו "תראה, אני חייב לצאת מכאן" והוא ענה "אתה יכול ללכת, אבל אם תלך תפסיד המשך הטיפול" ומכיוון שרציתי ללכת להמשך הטיפול חזרתי לבריכה ל15 דקות נוספות של גיהנום מוחלט, ממש עינוי. מאוחר יותר בצהריים הבנתי שהיה לי רגע של הארה. אני חוויתי 3 שנים של לחץ מתמשך לילה ויום ושרדתי אותן ללא כל קושי, אבל אינני מסוגל לחוות 'גן-עדן' ליותר מ5 דקות, משהו אצלי לא תקין.

כשחזרתי מהחופשה התייעצתי עם חבר פסיכיאטר והוא אמר לי "תראה, אם תשאל אנשים איך הם נרגעים במהלך חייהם? אחד יאמר שהוא אוהב לקרוא ספר טוב, אחד לראות תכנית יפה, אחד לרקום וכדומה, אז בעצם כל האנשים הללו יאמרו לך מה הם עושים בשביל להירגע, אבל הרי רוגע זה לא עשייה, רוגע זה העדר עשייה. ומה שהאנשים הללו השיבו זה לא איך הם נרגעים אלא איך הם מסיחים את הדעת, הבה לא נבלבל בין להירגע לבין להסיח את הדעת, כשאתה היית שם בבריכה הקטנה לא היה לך דבר לעשות או לראות או לשמוע, לא היה לך עם מי לדבר, נשארת ללא הסחות דעת, וברגע שנשארת ללא הסחות דעת הגעת למפגש ישיר ואינטימי עם עצמך, אתה יודע זה לא כל כך נעים להימצא בחדר קטן בחברת אדם שאינך מחבב כל כך", מה שהוא אמר לי היה בשבילי גילוי מפתיע שיש משהו בתוכי שאני לא מחבב כל כך ולכן אני לא מסוגל להיות עם עצמי יותר מ5 דקות ברצף. זאת הייתה ההתחלה של החקירה שלי את עצמי לבדוק מהו אני חושב על עצמי, מה אני לא מחבב בעצמי, האם התפיסה שלי את עצמי היא נכונה, ואח"כ ניסיתי לגלות מיהו האני האמתי.

אמנם דיברתי מספר פעמים על עצמי עם אנשי מקצוע, אבל אני מוכרח להודות שאת רוב ההיכרות שלי עם עצמי עשיתי דרך התכנית של AA - 'אלכוהוליסטים אנונימיים'. בגלל שהייתי מעורב בטיפול באלכוהוליזם התחלתי להשתתף בקבוצות של AA ושם גיליתי את תכנית 12 הצעדים להחלמה, אחד מהצעדים בתכנית דורש לערוך חשבון נפש נוקב וחסר פחד, עשיתי עם עצמי חשבון נפש כזה ונתתי לספונסר שלי לעבור על זה הוא נתן לי הערות וחזרתי על התהליך שש פעמים עד שהוא היה מרוצה מהתוצאה. אחת מהסיבות שבגללן הוא דחה את הגרסה הראשונה שלי הייתה שרשמתי בחשבון הנפש רק את הטעויות שאי פעם עשיתי, הוא הסתכל על זה ואמר לי "זה לא חשבון נפש, בחשבון נפש צריך לרשום את הדברים הטובים שיש בך בנוסף לאלו שדורשים תיקון" והיה לי יותר קשה לכתוב את הדברים הטובים שבי מאשר לכתוב על הטעויות שלי, אבל אחרי שסיימתי עם חשבון הנפש הזה שלקח לי בערך שנה וחצי-שנתיים הגעתי למודעות עצמית שיש בי הרבה יותר טוב ממה שהייתי מודע לו לפני חשבון הנפש, ויש לי הוכחה מוחצת שההערכה העצמית שלי השתפרה בעקבות חשבון הנפש – הייתי מאז שלש פעמים באותו אתר נופש ולא הייתה לי שום בעיה לשבת בבריכה החמה במשך 25 דקות בלי לעשות כלום, רק לנוח ולהירגע.

מה המקור להערכה עצמית נמוכה ומה עושים כדי להגיע להערכה עצמית נכונה? על כך ועוד במגזין הבא