ח' סיון התשע"ח

לפעול נכון בזמן אמת

בדידות יכולה לגרום לנו לרצות לברוח אל הפורנו, אבל אנחנו יודעים כמובן שזאת לא הסיבה היחידה ויש הרבה דברים אחרים שיגרמו לנו לרצות את אותו דבר. זה יכול להיות מראה לא צנוע ברחוב, פרסומת שקפצה לנו במחשב תוך כדי קריאת חדשות, זמנים של שעממום, יום שעובר עלינו משהו קשה וכן הלאה וכן הלאה. לצד שלל הכלים שאנחנו יכולים וצריכים להשתמש בהם כדי לא להגיע אל הפורנו, נמצא תמיד הכלי הזה של עזרה מאדם אחר. זהו גלגל ההצלה הכי טוב שיש במלאי, והוא יכול לעזור לנו לעשות את כל שאר הפעולות החשובות שאנחנו מתכננים לעשות כדי להינצל מהנפילה.

אבל בפעם הראשונה שאנחנו רוצים להשתמש בכלי הזה בזמן אמת אנחנו נתקלים בדרך כלל בבעיה כפולה: לפני שאנחנו מרגישים קשה מידי אנחנו לא רוצים להתקשר עדיין כי זה נראה חסר טעם, וכאשר אנחנו כבר בתוך הגל שסוחף אותנו אנחנו לא רוצים להתקשר כי אנחנו כבר שבויים בתוכו ולא כל כך רוצים לקבל עזרה כדי לא ליפול… וכך, גלגל ההצלה שיכול היה להציל אותנו, נשאר תלוי על הקיר בלי שהשתמשנו בו.

הזמן להרים טלפון לחבר ששיתפנו בהתמודדות שלנו כדי לקבל את עזרתו הוא מוקדם ככל האפשר, וככל שעובר הזמן נהיה קשה יותר ויותר לעשות את הפעולה הזאת, עד שמגיע שלב שזה כבר כמעט בלתי אפשרי. דווקא בגלל שאין רגע מסוים שבו ההתמודדות הופכת ממשהו מרוחק למשהו עכשווי ומאיים, חשוב שנדע לפעול כמה שיותר מהר, וככל שנקדים להרים את הטלפון ולבקש עזרה, כך יש סיכוי גדול יותר שאכן נעשה את זה וכמובן יש סיכוי גדול יותר לכך שהשיחה באמת תעזור לנו כדי לא להגיע לנפילה.

נניח שאנחנו נמצאים בחדר ללא תאורה, אבל אנחנו מצויידים בפנס כיס. מתי יהיה הזמן הנכון לקחת את הפנס ולהדליק אותו? כמובן כאשר עדיין יש אור, מכיון שאם חיכינו עד שהגיע כבר החושך, ייתכן שלא נמצא את הפנס ולא נוכל להדליק אותו. כך זה גם במצב שלנו, שבו אנחנו לא יכולים לחכות עד שנהיה חושך, כיון שאז כבר לא נוכל להשתמש באותה פעולה שתעזור להביא אור. הזמן להתקשר לחבר כדי לשתף אותו בהתמודדות שלנו הוא כאשר הקושי עדיין בתחילתו, ויש לנו אפילו ספק האם ייתפתח כאן קושי אמיתי ורציני. נכון שבשלב הזה נראה לנו קצת מוזר להתקשר וכאילו להפעיל את אזעקת שווא, אבל למעשה זהו הדבר הנכון.

מה שעלינו לעשות זה מאוד פשוט: להרים את הטלפון לאותו חבר ששיתפנו בהתמודדות שלנו והחלטנו להיות שותפים למסע, ולשתף אותו כעת בהתמודדות הנוכחית שלנו. זה יכול להיות משהו קצר כמו: "שלום, אני רוצה לשתף אותך שאני מרגיש כעת רצון לצפות בפורנו אבל אני מאוד לא רוצה ליפול ואשמח לדבר איתך קצת כדי לקבל עזרה". אנחנו יכולים גם לומר "אני רוצה להתחייב לא לגשת למחשב בשעה הקרובה, ואתקשר אליך בעוד שעה כדי לעדכן אותך שעברתי את השעה הזאת בשלום". אנחנו לא מצפים שהאדם האחר יעשה נס עבורנו, אלא רק שיקשיב, שיבין אותנו ושיעודד אותנו לעבור את הגל הזה בלי ליפול, ובמקרה הצורך - שיהיה איתנו בקשר גם בזמן הקרוב כדי לוודא שאכן אנחנו עושים את הדבר הנכון ולא פונים אל הפורנו.

עצם השיתוף הזה, עצם ההרגשה שאנחנו לא לבד, וכמובן אם התחייבנו להתקשר בהמשך כדי לעדכן שלא נפלנו, מורידים לנו אבן מהלב ונותנים לנו תחושה שאפשר לעבור את הגל ואפשר להצליח בהתמודדות הזאת. פחות חשוב מה בדיוק אנחנו אומרים ומה בדיוק אומרים לנו, כיון שיותר חשוב עצם היציאה מהבדידות ויצירת הקשר עם אדם נוסף. החיבור הזה יכול להציל אותנו, אבל עלינו לזכור לעשות את זה בזמן, ולא לדחות לרגע שבו יהיה מאוחר מידי.