דע לך שאתה ראוי להערכה. אם אתה קורא שורות אלו, אתה צועד צעד גדול מאוד בכיוון הנכון. הרצון להפסיק לצפות בפורנוגרפיה, ההחלטה לעשות מה שנדרש כדי להצליח בכך, הנכונות להצטרף ולהתחיל במסע - כל אלו אינם מובנים מאליהם.

אכן צריך לזכור, כי בעת שיוצאים לדרך, מטבע הדברים לא רואים בשלב ההתחלתי את הסוף. השאלות וגם החששות הן מרכיב בלתי נפרד מהשלב הזה: כמה זמן יארך המסע? האם אצליח להשלים אותו בהצלחה? מה מצפה לי בהמשך הדרך?

אלו שאלות טובות, אבל ברגע הזה, הדבר הנכון לעשות הוא לשים אותן בצד ולהתמקד ב"כאן ועכשיו". ההמלצה שלנו היא "לחגוג" את הרגע הזה. ברור שבהמשך נעבור עליות וירידות, נחווה שחרור אבל גם קשיים, נרגיש טוב כתוצאה מהתקדמות בחלק מהזמן, ותסכול על חוסר ההתקדמות בזמנים אחרים. הכל נכון, אבל כעת, ברגע הזה, מה שחשוב הוא לחוות את הטוב שברגע הזה, את הרצון והמחויבות להתקדמות.

הפילוסופיה שעומדת מאחורי הפרקטיקה המאוד יעילה של "תחגוג את הרגע", מסבה את תשומת הלב לכך שפעמים רבות בחיים, אנחנו כל כך רוצים להגיע ליעד, עד שאנחנו שוכחים להנות מהרגעים הקטנים שבדרך: מהתרגשות היציאה לדרך, מקסם הנוף שנשקף במהלך בנסיעה, או מהזמן השקט שהיא מאפשרת לנו. כך אנו מפסידים את ההווה ומנסים לחיות את העתיד, בטרם הגיע. לעתים אנחנו סובלים מבעיה הפוכה, כשאנחנו מפסידים את ההווה בגלל עיסוק מוגבר בעבר, החרדה ש"מה שהיה הוא שיהיה" וחוסר היכולת שלנו לשחרר את העבר ולחיות את הרגע הנוכחי.

לא משנה אפוא בכמה סרטי פורנגורפיה צפית בעבר, לא משנה מה היה אתמול או לפני שבוע, וגם אם אין אף אחד שיכול לדעת מה יקרה מחר - הבה נחיה את היום, את ההווה.

ברגעים אלו אנחנו בדרך הנכונה, ברגעים האלו אנחנו עושים את הדבר הנכון, וזה מה שחשוב. לכן אנחנו צריכים לחגוג את היום הזה.