אם מישהו ישאל אותי מה משאיר אותי כאן כל כך הרבה זמן ללא הצלחה משמעותית?

אני יוכל לענות לו, המיילים היומיים, הם מספרים הרבה פעמים סיפורים של מחלימים, סיפורים של אנשים שהתמודדו בגבורה וכנות אם עצמם ליפני נפילה ולא רק אחרי (דבר שקורה לי לא מעט)

אני קורא את המיילים, ורואה, דרך מסך המחשב איך אפשר גם להתעלות על הדחפים הקטנים שהניעו אותי, ועוד מניעים, אבל יש תקווה,

יש אנשים שהיו שם, בכל הכוח, עשו שם דברים שאני לא חולם לעשות, והם במקום אחר,

מקום נקי, שקט, שליו, וגם אם השקט מופר, הם יודעים לא לאבד את עצמם לתאווה, אלא לחוות גם את הרעש.