אחת מהבעיות שלי כמכור, ואולי הבעיה הגדולה מכולן, היא בעיית הגבולות. אני אדם חסר גבולות. אין לי את היכולת להגביל את עצמי. ברגע שיש משהו שהראש שלי מספר לי שהוא מה שיעשה לי טוב, אני יעשה אותו בצורה כפייתית מבלי יכולת לתת לו גבול.

בגדול זה מה שהרס לי את החיים. לא היו לי גבולות בשינה, לא יכולתי לקום בבוקר. לא היו לי גבולות בלמידה, לכן לא הסכמתי להשקיע מאמץ בלמידה והוספת ידע. לא היו לי גבולות כספיים, לכן בזבזתי את כספי עוד לפני שקיבלתי אותו, ועוד ועוד...

היום בהחלמה אני מנסה לבנות לעצמי מערכת חדשה של גבולות וקווים אדומים. המיוחד הוא שאני מנסה לבנות גבולות של עצמי, ולא גבולות של אבא שלי או של אנשים אחרים, אני בונה מערכת גבולות שאני רוצה בהם, כי אני מבין שזה מה שיציל לי את החיים.

זה אחד מהדברים הקשים והכואבים בהחלמה. גבולות כוללים ויתור, כנות, ובמקרה של טעות, לחשוף אותה אחרי. אני מנסה להבין מה אלוקים רוצה ממני במקום שבו אני היום.  החוויה שלי לא קלה במקום הזה, היות ולוקח הרבה זמן עד שלומדים להעמיד גבולות. אחת התוצאות היותר שכיחות אצלי זה התפוצצות ופריקת עול כתוצאה מעומס גבולות. ובעצם כבר הרבה זמן אני מסתובב בתוך הקונפליקט הזה של העמדת הגבולות. מצד אחד אני מבין שגבולות זה דבר חיוני בשביל ההחלמה והחיים שלי, מצד שני פעם בחודש באה לה התפוצצות גבולות.

הרבה זמן התחבטתי וכאבתי את הנושא הזה, זה היה המחסום שלי בהחלמה ובחיים, תקרת הזכוכית שלי.

לאחרונה עברתי טיפול שמאוד עוזר לי לבנות גבולות לדברים השליליים, ללמוד לזהות את הטריגר שיביא לפריצת הגבול כבר בתחילת הדרך ולדעת להגיד לעצמי שאני אכן אחראי למעשי ולתוצאותיהם, אבל שוב, בזה אני מומחה כבר שנים שאני נלחם בגבולות השליליים ותכלס' זה לא עובד.

אמרתי את זה למטפל שלי, הסברתי לו שאני כבר מיואש מלנסות, היות ואני כבר יודע שעוד תקופה קצרה יבוא הפיצוץ. אבל אז הוא חידש לי דבר מדהים, הוא הסביר לי שכמכור, אחת מהבעיות שלי זה פרפקציוניזם, היינו - או הכל או כלום, ולכן כשאני בהתקף החלמה אני ישר נהיה המחלים הכי גדול, מקפיד על הפעולות כאילו זה דאורייתא, רציני, מתקדם ועוד, ואילו כשאני בסבב שימוש אני יכול לעשות דברים הזויים קיצוניים לצד השני. ומה שאני צריך ללמוד זה להתמודד מול הפרפקציוניזם בשני המישורים. א. שגם אם מעדתי ונפלתי זה עדיין בסדר וזה לא אומר שאני חייב לשבור את כל הכלים. ב. שגם אם אני בהחלמה אסור ואסור לי לעשות יותר מידי דברים, אני חייב לעשות סדר, ללמוד להקפיד על מה שקל לי ורק לאט לאט ועם המון הכוונה להוסיף על עצמי עוד דברים.

תתפלאו אבל כמה שזה נשמע פשוט, זה בכלל לא פשוט.

הבעיה היא שאני עושה את הדברים באובססיה של התקדמות שהיא מעל לכוחותי ואז אני מתפוצץ. לא רק זה, אלא שיש הרבה דברים שאני פשוט לא מתחיל בגלל שאני יודע שאני לא יעמוד בהם, למשל אני לא יכול ללכת להתפלל בבית כנסת, כי אם כבר הלכתי לבית הכנסת אז אני חייב להתפלל את כל התפילה בכוונה, כי אם לא מה זה שווה?! אבל להתפלל את כל התפילה בכוונה זה קצת גדול עליי היום, אז אני לא ילך בכלל לבית הכנסת וכד'.

ככה אני לומד, שהבעיה שלי היא הקיצוניות, ואני חייב להציב לעצמי גבולות, גם כאשר זה מול דברים שהם טובים. פשוט אחרת הכל ייהרס. כעת הזמן שלי ללמוד שבעולם יש לא רק שחור ולבן אלא גם אפור.