לא תמיד מודעים לכך, אבל פעמים רבות קו ישר משוך בין צריכת תכנים מיניים או אוננות, או כל סוג אחר של מימוש אובססיה מינית, לבין מצבנו האישי, פיזית ונפשית.

זה הכלל: כדי שנוכל לחיות ולתפקד כראוי, עלינו לדאוג לצרכים הבסיסיים שלנו. לאוכל מזין, לשינה טובה ולצרכים נוספים שהגוף דורש. ממש כמו שרכב זקוק לשמנים, לדלק, לטיפולים. ואם להמשיך בדוגמה הזאת, ברור שהתעלמות מהנורה־האדומה המהבהבת בלוח־המחוונים של הרכב תביא לכך שהוא יקרטע עד מהרה. לתוצאה דומה תביא גם ההתעלמות מאיתותי הגוף והנפש… בן־אדם הוא, כמובן, יותר מאשר מכונה משוכללת, ולכן בנוסף לצרכים הפיזיים ישנם צרכים נוספים שגם הם בסיסיים, וגם אותם אנחנו חייבים למלא.

ניתן למנות ארבעה צרכים בסיסיים שנודעת להם השפעה כבירה על היכולת שלנו לתפקד כראוי ולהימנע מלהגיע למצב של צורך וכמיהה למימוש אובססיה מינית: אכילה, שינה, חברה ורוגע נפשי. כאשר איננו מוודאים מראש כי ארבעת הצרכים הללו ממולאים על ידינו די הסיפוק, התוצאה היא הגעה למצב שאנו מכנים כאן בראשי התיבות עכב"ר: עייף, כועס, בודד ורעב. כאמור, אלו הם ארבעה מצבים שמכניסים אותנו למצב בו מתעוררת התזזית לסיפוק מיני.

ככל הנראה, כאשר איננו ממלאים את צרכינו הפיזיים והנפשיים, בראש ובראשונה - ההגנות שלנו נחלשות, ואם איננו ממהרים למלאם בשלב זה, פעמים רבות נמצא את עצמנו בנקודת שפל שבה בוער הצורך להתמלא מדברים אחרים, או אפילו לברוח למקום אחר כדי לא להתמודד עם הקושי שלנו. כולנו הרי מכירים את הימים הטובים שבהם אנחנו מרגישים טוב, רעננים, מלאים באנרגיה חיובית, ואז הצורך בריגושים והכמיהה לחדש ולמסעיר נראים לנו משהו זר ומרוחק, עד שאיננו מבינים מה, בעצם, חיפשנו שם... אולם, אנו גם מכירים היטב את הזמנים שבהם הכל לא הולך כמו שצריך: אנו 'מבואסים', משועממים, ומחפשים ריגוש, ובסוף אנו מגיעים לפורנוגרפיה או לאוננות הכואבת.

בדרך כלל, ה"זמנים הטובים" הם זמנים שבהם אנחנו במצב הפוך מאשר עכב"ר. אנו עסוקים, מרגישים טוב מבחינה אישית וחברתית, לא עייפים מידי ולא רעבים מידי. לעומתם, הימים הרעים הם בדרך כלל הימים בהם אנחנו פשוט עכב"ר… עייף מידי, כועס מידי, בודד מידי ורעב מידי.

אם לחזור לדוגמה של המכונית: נהג שעיניו בראשו בודק את לוח־המחוונים מפעם לפעם, כדי לא להגיע למצב שפתאום באמצע הכביש המהיר הוא נתקע כי הוא שכח למלא דלק. כל אחד מבין שאם הוא לא יתדלק את הרכב שלו, יגיע הרגע שבו המכונית פשוט תחדל לנסוע, אבל הוא לא מחכה לרגע הזה אלא מקדים רפואה למכה. משום מה, לא תמיד אנו נוקטים בפעולה פשוטה זו כאשר מדובר בגוף שלנו, ופעמים רבות אנחנו נמצאים במצב של חוסר מודעות עצמית.

לכן, השלב הראשון הוא פשוט להתחיל לבדוק את עצמנו ולברר: האם אנו דואגים לעצמנו במידה הראויה? האם אנו פועלים כדי להיות במצב תקין?

השלב הבא, אחרי תשומת הלב האישית, הוא שלב היישום. כלומר פשוט לדאוג הלכה למעשה לא להגיע למצבים של עייפות קיצונית או כעס גדול. נכון שאנחנו לא יכולים לנהל את החיים שלנו במאה אחוזים, ותמיד ישנם ימים ללא מרגוע בם מתקשים למצוא נחמה, ניתכים אירועים לא צפויים, ואנו נכנסים למצב רוח גרוע. חרף זאת, עלינו לעשות את ההשתדלות המקסימלית להימנע מלהגיע למצבים האלו, ככל שהדברים תלוים בנו. כך, אם יודעים אנו שיש אנשים, מקומות או מצבים שמביאים אותנו למריבות וכעסים, בידינו יכולת ההחלטה לעשות הכול כדי שלא להגיע למצבים או למקומות הללו, בדיוק כפי שאם אנחנו יודעים שמצפה לנו יום עמוס למחרת, אנחנו צריכים ללכת לישון מוקדם יותר בלילה שלפני כן.

הדאגה לבריאות הגוף והנפש היא אפוא מהותית להליך של השתחררות מלפיתת האובססיה לריגוש מיני, לצורותיו השונות. נפש בריאה וגם גוף בריא - הם צעדים ראשונים במסע לחיים טובים ומשוחררים יותר.