הכחשה היא בעיה נפוצה. זהו סוג של מנגנון התגוננות מעוות, שמוביל אותנו לבסוף אל עברי פי פחת. הכחשה היא התירוצים, שמא יש לומר: השקרים, שאנו אומרים לעצמנו כדי שלא נצטרך להודות אל־מול לבנו כי אנו נמצאים בבעיה; כדי לחמוק מן הצורך לפעול פעולה כואבת וסיזיפית שתסייע לנו להיחלץ ממלתעות התאווה. הבעיה היא, שזה לא עוזר. העובדה שבחרנו להתכחש למציאות, לא באמת משנה את המציאות. טמינת ראש בחול אינה מועילה, לא לבת יענה ולא לנו.

עלינו אפוא לבדוק עם עצמנו בצורה ישרה - גם אם היא לעיתים מכאיבה - מה הם התירוצים שאנו "מוכרים" לעצמנו, אך הם אינם אמת. יש להעלות על הכתב את כל השקרים וחצאי האמיתות המשמשות אותנו כדי לשקר את עצמנו, ולכתוב אותם. כך, בפעם הבאה שנשמע אותם בתוך הראש שלנו, נוכל להדוף אותם בנקל תוך שאנו אומרים לעצמנו: עד כאן, מדובר בתירוץ והכחשה ואנחנו לא רוצים להשתמש בהם פעם נוספת.

אז גם אם נחשפת למקרים של אנשים אחרים, שנמצאים במצב הרבה יותר גרוע משלך, עליך ללמוד מכך דבר אחד בלבד: שעליך להתחיל בבהילות בעמלך ובחתירתך לחדול כעת מדפוסי הנהגותיך הנוכחיים, על מנת שלא להגיע למצב שלהם. אבל לפעמים מנגנון ההתגוננות המעוות נכנס לפעולה ולא מפסיק להדהד בראשנו: "כן, אני רוצה וגם צריך להפסיק, אבל המצב שלי לא כל כך גרוע, אז זה לא נורא". בכך, כאמור, כורים אנו לעצמנו את הבור שאליו ניפול. גריעות מצבו של אדם אחר, אף אם הוא עשרת מונים גרוע משלנו, אינה רלוונטית עבורנו. בשביל עתידנו מה שחשוב הוא רק: מצבנו שלנו.

הנה רשימת סוגים שונים של טיעונים המשמשים לרוב לשם הכחשה עצמית. אנו מציעים לסמן את אלו שאתה מזדהה איתם, ולפרט על כל אחד כמה שורות: כיצד מנגנון התגובה המעוות שלי משתמש בתירוצים אלו, כדי להמשיך בצלילה לתהום.

הקטנה למינימום - ניסיון להקטין את משמעות המצב הנוכחי בטענה כי: "זה קורה רק לעתים נדירות"; "זה לא כל כך נורא"; או "זה לא סיפור גדול".

השוואה - התמקדות בזולת במקום בעצמנו, ושימוש במשפטים כגון: "מצבי אינו גרוע כשל פלוני".

ייחודיות - תירוץ להמשך הנפילות בגלל הנימוק שאנו שונים. למשל: "אני מאונן רק כי אני רווק", "אני צורך פורנוגרפיה כי אין לי זוגיות מספקת", או "המצב שלי שונה בגלל --- (השלם את החסר)".

האשמת הזולת - במקום לקחת אחריות, אנחנו מעבירים אותה לאדם אחר, למשל: "אני נופל כי אשתי משגעת אותי", "אין לי ברירה, המעסיק יורד לי לחיים ואני חייב להירגע" וכן הלאה.

ערעור פילוסופי - לפעמים ההכחשה לובשת אצטלה שכלית כאשר המחשבות הופכות לשאלות אינטלקטואליות ופילוסופיות, כגון: "מדוע בכלל אנו טוענים כי הדבר אסור", או "מי אמר שזה רע" - במקום להתמקד בכאב האישי.

חוסר סיכוי - אחרי שניסינו שוב ושוב להפסיק ולא הצלחנו, קל מאוד להיסחף לייאוש ולומר "אין לי שום סיכוי", וממילא אין גם צורך לנסות ולהשקיע שוב כדי להפסיק.

אם יש לך סוגי הכחשה ותירוצים שאינם מופיעים ברשימה, אתה יכול כמובן להוסיף אותם בעצמך.