"אני גבר נשוי, איך בכלל אני צופה בדברים האלו? ובפרט שאני כל כך אוהב את אשתי! אני מרגיש שאני ממש בוגד בה". ככה רבים מאיתנו מתארים את התחושה שלהם, שכוללת הרגשה של בגידה ושל אי הבנה איך יכול להיות שאנחו צופים במה שאנחנו צופים. כבר לא מדובר על עצם הצפייה בפורנו או מבט על נשים ברחוב, אלא על מה שרק האינטרנט יכול להציע לנו: מגוון אין סופי של תמונות וסרטונים, שיחות אנונימיות, סיפורים אירוטיים ואפשרויות רבות נוספות, וכל אחת מהן בעצמה לא עוצרת בדברים שהם "רכים" או כביכול נורמליים אלא עוד ועוד קטגוריות ואפשרויות שכל אחת מהן יותר מפורשת ויותר בוטה, ודברים שלא היינו מעלים על דעתנו שבכלל קיימים, פתאום הופכים להיות הסוג שאליו אנחנו נמשכים.

הפורנו לא רק מעוות את הדרך בה אנחנו מסתכלים ומתייחסים לנשים וליחסי מין, אלא גם מעוות את הדרך בה אנחנו צורכים פורנו! אנחנו מתחילים ברמה נמוכה, אבל זה מושך אותנו עוד ועוד כלפי מטה, למחוזות יותר ויותר נמוכים שלא היינו מאמינים על עצמנו שנימשך אליהם.

וכשאנחנו קמים מהמחשב אחרי עוד סבב של נפילות, אחרי שאנחנו משפשפים את העיניים ולא מבינים איך הגענו לשם פעם נוספת אחרי שהבטחנו "לעולם לא עוד", אנחנו מגלים שמשהו בתוכנו נסדק. אנחנו מסתכלים על האישה והילדים שלנו, על האנשים שמסביבנו בבית הכנסת ובעבודה, ומרגישים שאנחנו חיים בשני עולמות שלעולם לא ייפגשו. בעולם אחד יש עדינות וצניעות, כבוד לגוף ולנשמה של גברים ונשים וכן הלאה, ובעולם השני יש את ההפך הגמור מכך, עולם שאין בו שום גבולות בצורה קיצונית, עולם שאנשים הם לא יותר מאשר גוף שנועד לספק תאווה של אנשים אחרים, ואין שום נשמה וכבוד אנושי בסיסי.

האינטרנט נבנה כך שהוא יגרור אותנו עוד ועוד, וזאת אחת התכונות הכי חזקו שלו - האינטרקטיביות שלו. זה לא כמו לקנות עיתון פורנו שבסיום הוא נזרק לפח, כאן כל קליק מוביל לתמונה חדשה, כל אתר מוביל לאפשרויות נוספות, כל פעם שאנחנו נכנסים יש רק עוד ועוד ועוד, וזה מגרה אותנו להמשיך לחפש, אולי הלחיצה הבאה תמלא אותנו, אולי התמונה הבאה תהיה זאת שבה נרגיש סוף סוף שמצאנו את הרגע המושלם הזה שאנחנו רודפים אחריו.

פיצול האישיות הזה גורם לנו להתייסר עם עצמנו בתחושה נוראית של בגידה, בגידה בעצמנו, בגידה בעולם שאליו אנחנו שייכים, ובעיקר בגידה באישה שאליה אנחנו נשואים ואותה אנחנו אוהבים. אם האישה תפסה אותנו, אנחנו יודעים היטב עד כמה כואב המחיר של זה, ואם היא לא יודעת, המחיר גבוה באותה מידה, כי חוסר היכולת לשתף אותה במה שעובר עלינו מכאיב גם הוא. לפעמים אנחנו מתרצים לעצמנו שזה לא ממש בגידה כי זה עולם וירטואלי, אבל עמוק בפנים אנחנו יודעים את האמת שזה לא משנה איך מגדירים את זה, אנחנו פוגעים בקשר הזוגי שלנו בין אם האישה יודעת ובין אם לא.

כאן המקום להערה חשובה מאוד: בשום פנים אין לספר לאישה שלא יודעת מההתמודדות, כיון שבדרך כלל גילוי כזה עלול לפגוע בה בצורה קשה מאוד, וגם יקשה מאוד על התהליך של הפסקת הנפילות. ישנם מקרים שבהם יש צורך לשתף את האישה, אבל הדבר צריך להיעשות רק לאחר שיקול דעת זהיר מאוד, ובהתייעצות עם אנשי מקצוע שמכירים היטב את התחום.