הזוגיות שלי בשלב הנפילות:
חטאתי עוויתי ופשעתי, עשיתי מעשים שלא ייעשו, אני מרגיש חלש ופגיע, עייף וחסר כח להתמודד עם שום דבר בחיי, לא רק שאין לי רצון או יכולת כרגע לבקש סליחה מהיקרה לי מכל אני גם דורש ממנה, בתוקף לפעמים, הבנה והכלה.
כן, אין מה לעשות יש לך בעל עם בעיות, גם את לא מושלמת, תתמודדי - זה מה ששידרתי לה באופן ישיר או עקיף.
קשה לי להתמודד עם החיים. הפרנסה שאני מביא הביתה נפגעת מאד כתוצאה גם מההתמודדות שלי מול הרגלים בעיתיים, אני לא נותן לך יחס מספיק כמו שראוי לך, שלא לדבר על הכבוד וההערכה שאת ראויה להן, אין לי סבלנות לעזור לך במטלות הבית, כשאני שוטף כלים פעם בחודש אני מרגיש שיצאתי ידי חובה לכל השיטות.. ועל היחס שלי לילדיי בכלל כואב לי לדבר, קשה לי להקשיב להם ולתת להם חום ואהבה שכל כך חסרו לי כשהייתי ילד ונער, אני זועם עליהם מאד מהר למרות שהבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כמו האנשים האלה.. אני רואה אותם פגועים ודומעים וזה דוקר אותי בלב, זה אני שמתנהג אליהם ככה, אבל אני לא מצליח לשנות את זה, וזה גורם לי לעוד יותר תסכול וכעס על עצמי, מה שמגביר את הדחף למצוא הסחות דעת וזמנים שבהם אני עם עצמי, רק שם יש לי שקט ואני מצליח להרגיש שפוי פה בעולם שמתאכזר אליי מכל הכיוונים. הריכוז העצמי שלי לא ידע שובע ובלע כל חלקה טובה בחיי.
כמה שנים קדימה:
בעזרת אבי האוהב ששלח לי החלמה וטיפול אישי שאני עושה עם עצמי, אני מרגיש הרבה יותר רגוע ושלוו בבית ובכלל בחיי, אשתי מאושרת איתי פי כמה, הילדים שמחים איתי רוב הזמן, אני מצליח לחבק אותם ולנחם אותם כמו שתמיד חלמתי שאהיה, אני יותר אופטימי ושמח באופן כללי, החיים שלי השתפרו פלאים, רק להיום.
אבל זה לא הגיע בקלות, אשתי ממש היא לא הבינה אותי כשסיפרתי לה ולא הכילה את מעשיי, ובדיעבד טוב שכך, היא ממש כעסה והייתה כאובה אבל הסכימה לתת לי צ'אנס לתקן, להוכיח את עצמי, לבנות בית נאמן בישראל, ובניין זה לא מקצוע שקל לי לבצע, , הכאב שלה כאב לי מאד, אבל לא סיפרתי בשביל להכאיב לה עוד, סיפרתי בשביל לתקן וזה הבדל של שמיים וארץ, והמטען הכואב הזה שתמיד היה ביננו השתחרר ברובו, ורק היום במבט אחורה על עצמי ומשפחתי אני מודע לגודל ההשפעה שהייתה לתאווה ולשאר הבריחות שלי על חיי האישיים וחיי משפחתי.
מתפלל לאבי האוהב אותי עד בלי די שייתן לי עוד יום אחד, רק להיום, לחיות בעולמו הנפלא ולזכות להודות לו על כל רגע של חיים והחלמה.