אני לא מאמין שאני כותב את זה אבל בזכות התוכנית אני נקי לראשונה 90 ימים.

זוכר שהגעתי לכאן לפני 7-8 חודשים, הייתי בטוח שאם אגייס מספיק כוח רצון - אשאר נקי לעולמים. זוכר שבהתחלה חשבתי שהטבלה של ה-90 יום לא בשבילי, מספיק שאבקר באתר מדי פעם ואשאר נקי...

כמה התאכזבתי ליפול שוב ושוב ושוב, ניסיתי לעשות שריר ולהחזיק כמה ימים, שוב נופל, השימושים נעשו יותר ארוכים ויותר פעמים ברצף. עברתי גם עוד כמה גבולות בצורת השימושים.

זוכר את התקווה לראות את השם שלי בטבלת ה-90 יום, נקי יום אחד, ועוד אחד... נופל, שוב, ושוב ו...שוב. התייאשתי כבר לעבור את המחסום הבלתי נראה.

ביהירותי חשבתי שאם אלמד על הצעדים, ואם אחשוב עליהם מספיק - אשאר נקי. כמה כואב היה ליפול שוב ושוב מלא בידע על הצעדים. ידע מעולם לא היה כוח. ואני זקוק נואשות לכוח מול התאווה והחיים שאני חסר אונים מולם. הסכמתי גם להיחשף בקבוצות טלפוניות ולא נשארתי נקי.

ניסיתי דברים שונים שאמורים להפחית את הדחף המיני, הוספתי בלימוד חסידות ומוסר, לא עזר.

הרגשתי "אני שחשבתי שאוכל לעבור כל מכשול נלכדתי לבסוף בפינה". עם ההרגשה הזאת הייתי מוכן לעשות הכל, כולל מה שהחשבתי כהתאבדות מדעת - ללכת לקבוצות חיות.

אני אסיר תודה לחבר יקר שהסכים להפגש איתי לכמה שניות ולמכור לי ספר של התוכנית. איכשהו זה הנחית אותי על הקרקע שבקבוצות יש אנשים נורמליים ולא דמויות רעבות לטרף... (כמה המחלה שלי הכניסה לי פחדים!)

נסעתי להפגש עם חבר נוסף והגעתי בפעם הראשונה לקבוצה חיה. פחדתי. מאוד. אבל גם אחר כך התעצלתי בעבודת הצעדים והפעולות, כלומר לא עבדתי אותם בכלל. ואז שוב נפלתי, בתוך התוכנית ובתוך הקבוצות. היה לילה אחד שהלכתי לישון מורעל מתאווה עם בקבוקים בבית ובראש, קמתי מוקדם בבוקר עם רעידות בידים במצב אלרגיה - ופשוט הגוף שלי נלקח משליטתי ונפלתי.

הבנתי שזה לא עובד ככה, ותוך יומיים מצאתי ספונסר והתחלתי לעבוד פעולות וצעדים. רק להיום אני לא חייב לחיות בסבל.

אני אסיר תודה לאלוקים שהביא אותי לתוכנית. אני אסיר תודה על האתר הזה והחברים כאן. רוצה לזכור שכל יום הוא רק להיום ואם אני רוצה יום חי אני חייב לעשות פעולות ולהתקדם בצעד כמיטב יכולתי, אחרת יהיה יום מת...