ט"ז שבט התשע"ז

1829 יום בזכותכם

אני כאן כדי לומר תודה, לכם אחים אהובים ויקרים, שהייתם פה אז בשבילי כשתעיתי לכאן לפני חמש שנים בדיוק, ושאתם כאן בשבילי היום להכיר לכם טובה.

אז איפה אני היום? תלוי איזה אני עונה לכם... הפיצול אישיות שלי עדיין לא נעלם לגמרי, אם כי אנחנו נמצאים בתהליך איחוי מתקדם, אז אני המכור החובש משקפי שמש שחורות ישמח לשתף אתכם בהלקאה עצמית מזוכיסטית על כל החלומות שנתבדו והשאיפות שכשלו ועל המקום הנמוך בו אני מדשדש בבינוניות עצלה, אבל לכל זאת עוד חזון למועד ביום בו יוסר שיקוץ משומם מליבי ושנת גאולי באה.

היום אני מעדיף לספר לכם על הנס הגדול הבלתי נתפס שקרה וקורה לי. אני הגבר ראה עוניי, אני הייתי הלכוד במעגל החרטה כאב ושימוש אין סופיים מנעורי ועד עצם היום ההוא ה9/2/12. מיואש הייתי כבר כמה שנים, חדלתי מלנסות להפסיק, השלמתי עם מר גורלי המצפה לי שם, היורות הרותחות כבר עלו על גדותיהן, ואני המשכתי לאונן עצמי לדעת, כל חיי ומחשבותי היו בתאווה, וכבר לא היה איכפת לי בכלל, נמאס לי להאבק, הרמתי ידיים.

ועוד מישהו הרים ידיים, אבא אוהב שהחליט הגיע זמן גאולתך, שלח את ידו אל מעמקי הסחי והמאוס, אל ארץ ציה וצלמוות, התעלם לחלוטין משאגות הרבנים "כל באיה לא ישובון", חתר לי חתירה ויחלצני ממיצר, והושיבני בבית הזה ואף שאני לא עשיתי מאומה לזכות בחסדו הגדול, הוא חס עלי ונתן לי דרך אחרת לשוב ולדבוק בו באמת.

והנה אני ניצב כאן היום כשמאחורי 1829 יום, ואין לי מחשבה קלה שזה שלי ובזכותי, כי אני בכוחות עצמי לא הצלחתי יותר מכמה ימים. וכן, יש לי עוד דרך ארוכה בתיקון המידות כולם והתאוה בפרט,

אך יש לי דרך ואני מאושר ושמח ומודה להשם ולכם על כל יום וכל רגע.