יש תקוה

חטאתי עוויתי ופשעתי, עשיתי מעשים שלא ייעשו, אני מרגיש חלש ופגיע, עייף וחסר כח להתמודד עם שום דבר בחיי, לא רק שאין לי רצון או יכולת כרגע לבקש סליחה מהיקרה לי מכל אני גם דורש ממנה, בתוקף לפעמים, הבנה והכלה.

אני זוכר את היום שהצטרפתי לקבוצה כמו היום. זה היה בשושן פורים אחרי עוד התרסקות כואבת ומדממת. וכשהבנתי ששוטטות בפורום ואפילו השתתפות בקבוצה חיה לא עושים בשבילי את העבודה. נפל לי האסימון שמשהו חסר לי. לא ידעתי מה, החלטתי להאזין לקבוצה הטלפונית של הצהריים. הקשבתי למשך כמה ימים בשקיקה עד שאזרתי אומץ לעלות להציג את עצמי ולשתף. ומאז בחסד אלוהים ובעזרת החברים אני נקי כבר ארבעה חודשים כל יום מחדש.

כמכור שהיה מאונן כדי להרדם וכדי לקום בבוקר, וכדי להסתיר כל רגש שלא רציתי להרגיש. הייתי מבלה הרבה זמן בראש שלי בפנטזיה. מפשיט כל אישה ברחוב בראש שלי. כל הנסיונות שלי להפסיק נכשלו. אז ניסיתי את העיצה הכי חזקה ומבטיחה: "להתחתן", והופתעתי שהמכור שבי הגיעה לממדים עצומים.

לאחר כמה חודשים שאני עובד על התוכנית של 12 הצעדים. ולאחר התייעצות ארוכה עם הספונסר וחברים וותיקים. הגעתי להחלטה לשתף את אשתי בהתמכרות שלי. היה לי חששות כבדות מהדרך שהיא תקבל זאת. חיכיתי לזמן מתאים והוא הגיע אתמול במוצאי שבת. שמתי לב שאשתי במצב רוח מרומם. קראתי לה לשיחה ביקשתי מאלוהים שיתן לי את המילים בפה.

חשבתי לעצמי - מה אעשה ביום השנה? אבל ה' כבר ענה לי בצורה הכי ברורה. לא שמתי לב אבל היום היה לי את טקס קבלת התארים מהמכללה. אתם קולטים? טקס קבלת תואר! ביד שלי יש לי מסמך שסיימתי את חובותיי למכללה. אבל מה בראש שלי, איזה תואר, למי אכפת מהמכללה? יש לי תואר בנקיות! אין דבר יותר מדהים מזה.

היום אני מציין שנה וחצי נקיון. שנה ושש חודשים. 548 יום. אסירות תודה לאלוקים שהביאני עד הלום, בכוחו ולא בכוחי. ממש בכוחו, כי אני אפילו לא הייתי בהחלמה כל הזמן הזה, וגם כשכן הייתי בהחלמה לא תמיד היה איכפת לי מההחלמה... והיום אני מציין זמן כל כך גדול.

התפילות שלי וההבטחות שלי שבאו מעומק ליבי נטעו בי תקווה כל פעם מחדש שאולי הפעם. אולי הפעם זה יעבוד לי, ואלוקים יקח ממני את היצר הרע הזה שאני לא הייתי מסוגל להתמודד איתו. הייתי שופך את ליבי לאלוקים שיקח ממני את היצר הרע הזה משום שאני לא מסוגל להתמודד איתו.

היום הגעתי ל90 יום אין יום יותר שמח מזה מזמן לא התרגשתי כ״כ יכול להיות שבעבר היה לי תקופות ארוכות של התמסרות אבל אף פעם לא ספרתי את הימים כמו שספרתי ב90 יום האחרונים. אני נורא מתרגש שהצלחתי ואני מרגיש משוחרר שהצלחתי לעמוד באתגר ויכולתי לו, ובדמעות של התרגשות ושמחה אודה לה׳ בכל לבי ובתוך רבים אהללך, תודה למערכת שנתנו לי את היכולת ולהקב״ה בלעדו לא יכולתי.

חברים יקרים ואהובים. אני נמצא כעת בין שמים וארץ על מטוס חזרה מישראל לאירופה, עודי מהרהר בליבי על מה שעובר עלי הרגשתי צורך לשתף אותכם במחשובותי.