יש תקוה

אבא, צעקתי, אני לא רוצה את זה. זה לא אני. באמת, זה לא אני. אבל באמת באמת, זה לא אני. וביום כיפור, הייתי כותב את הדף ההוא, המלא בכל מיני המעשים המיניים שבצעתי באותה השנה, וזה שרף צרב והרג כל זיק של הכחשה. הנה, זה אני, זה מה שעשיתי, ואיכה אוכל לשאת כפי פני יושב מרומים?

תמיד הייתי בא לראש השנה עם כל הפעמים שנפלתי ואז מהתפלל מעומק ליבי ולבקש מאבא בשמיים שבבקשה יקח את זה ממני כי זה כבר בלתי נסבל, ועל הדרך שגם יוריד לי שפע כי אם הוא יקח את זה ממני אז השפע יוכל סוף סוף לבוא. אבל בעצם למה שיתן לי שפע, הרי אני כזה שפל...

מה נשתנה השנה הזו מכל קודמותיה? כל שנה בפרוס הימים הנוראים הייתי מתמלא ביאוש ובתקווה, בתקווה לשינוי, וביאוש משתק שכלום לא ישתנה. במשך שנים רבות האמנתי באמת ובתמים שהפעם זה יהיה שונה, השנה אני אצא מזה.

קודם כל, הלב שלי מוצף ברגשות תודה. מעולם בחיי לא האמנתי שתהיה לי תקווה, שלושה ימים, שישה חודשים ושנה בהם חיי הולכים ומשתנים, הנקיות אינה רק בימים. חוזר לי האמון, בי, בך. לא דמיינתי שאגש לסליחות האלה, שציווית עלי, בלב קל כל כך.

אני לא מפחד מאלול. אני מתרגש ממנו. ובעיקר מהנס שלו. הנה לפני 4 שנים בראש חודש אלול אחרי שתקעו בשופר, הכנסתי את הבן שלי לכיתה א' ולחצתי את היד של המלמד שלו ואיחלתי להם בהצלחה ו... הלכתי להשתמש... אני זוכר שממש שנאתי את עצמי.

כיום אני נשוי באושר כבר יותר משנתיים, ויש לי ילד אחד מתוק במיוחד. כמה התקופה שהייתי כאן רחוקה ממני, שנות אור. הרבה אור נשפך עליי מהתקופה החשוכה ההיא, הרוב המוחלט בזכות אבא שבשמים וגם טיפה בזכותי...

סוף סוף אחרי שנים של סבל הלכתי אתמול לקבוצה החיה. ההרגשה היא שחרור עצום, כאילו תמיד ידעתי בלב שאני צריך ללכת לשם. אבל כל הזמן הכחשתי את זה. הרגשה כאלו חזרתי הביתה, כאילו תמיד חיכו לי וידעו שאני יגיע, וזה רק עניין של זמן.

אני נקי 250 יום, אבל עד לפני כמה שבועות, לא היה שינוי מהותי. אמנם הגעתי למצב שאני יכל לשלוט בזה, שאני יכל לבחור שלא ליפול, אבל עדיין, התאוה היא הכח המניע מאחורי כמעט כל מה שאני עושה. עם כל יציאה לרחוב מיד מתחיל מוחי המורעב - אוטוטית - בחיפוש אחר תאוה, או לפחות משהו שיזכיר...

במסגרת עיסוקי אני עושה קורס של טיפול קבוצתי והיום נושא השיעור היה "חשיפה עצמית". במסגרת השיעור התקיימה פעילות קבוצתית הקשורה לנושא הנ"ל, במהלך הפעילות כל משתתף חשף סיפור אישי על יציאה מחושך לאור.

ביום חמישי בבוקר, אחרי שאני מצהיר את ימי הנקיון שלי בחסד אלוקים 360 יום, מתקשר אלי חבר ושואל: "מתי הציון דרך שלך?" אז התעוררה לי השאלה, מתי זה ציון דרך שנה, לאחר 12 חודש, או לאחר 365 ימים כשמתמלאים ימי השנה?