אחרי החטא מתגלה הנחש בדמות נוספת – כידיד וכמציל. עכשיו הוא אומר: "הרי כבר אין לך סיכוי לעולם-הבא, ה' הרי כבר לא אוהב אותך, אז לפחות תיהנה מהעולם-הזה"! ואת זה האדם מקבל ממש כהצלה.
בחטא אדם הראשון קרה תהליך ובו הופיע לראשונה בעולם הרעיון המעוות שהחטא אינו מסתיים בתשובה לבדה. "ואתה תשופנו עקב" – הנחש איננו יורד מעל הבמה לאחר שפיתה את אדם לאכול מן העץ, את עיקר תפקידו הוא עוד לא ביצע.
לפעמים ילד עושה משהו רע, ואז הוא הולך ויושב בשקט בחדר בלי להגיד כלום לאף אחד. כשאמא באה ושואלת מה קרה – הוא יושב בצד, בין המיטה לקיר. היא מדברת אליו – הוא מוריד את הראש ולא עונה. לפעמים הוא גם צועק, ולפעמים אפילו מרביץ.
כשאדם הראשון חטא הוא לא נענש על כך. "אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ואם האדם היה חוטא רק את החטא הזה – ייתכן שלא היו באים אליו בטענות. הבעיה מתחילה בהתמודדות שאחרי החטא, אז מתחיל הארס לפעפע.
לעתיד לבא מגלה כל אחד מה שלא ראה בעולם הזה. הצדיקים מגלים אז שיש ליצה"ר גם צד שני של כח גדול כהר גבוה והם לא ראוהו ולא נפגשו עמו כלל, ולכן הם שמחים בראותם ממה ניצלו.
והחכם עיניו בראשו ללחום בכל עוז ותעצומות על כל סדק קל שהיצר בא לפתותו, וירחיק עצמו מלהיכנס למקומות הנסיון, ועי"ז לא יצטרך לערוך אח"כ מלחמה כבידה כנגדו.
כתב הגר"א (קול אליהו) עה"פ "לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו" תשוקתו של היצה"ר אליך שתתחיל אתה לפתוח לו, אבל בלעדי סיבת פתיחתך יהיה נכון לבך בטוח כי לא יקרב באהליך ולא תגור ממנו.
וצריך לדעת זאת, כי לפעמים נופל האדם ביאוש מזה שכבר הצליח במשך תקופה ארוכה להתרחק לגמרי מהיצה"ר והיה בטוח בנפשו שכבר השיג איזה מדריגה להיות מופשט מהיצה"ר בדרגא מסוימת.