כלי 13 – שבירת הבדידות

כלי 13 – שבירת הבדידות

אחד המאפיינים הבולטים ביותר בשימוש בתאווה בכלל, ובשימוש בתאווה באינטרנט בפרט, הוא הבדידות. אין פלא שהשימוש בתאווה בעידן האינטרנט הגיע לממדים עצומים בכל העולם, כיוון שיצר אין-ספור אפשרויות להשתמש מבלי שאף אחד יידע על כך. כך אנו נותרים עם עומס עצום של רגשות שליליים, שבראשם הבדידות כמובן, ואחריהם הבושה, האשמה והחרטה, וכולם יחדיו יוצרים הרגשה חזקה של פיצול אישיות.

מי אני? האם "אני האמיתי" הוא מי שכולם מכירים כלפי חוץ, או שמא "אני האמיתי" הוא זה שמאבד כל שליטה כאשר הוא נמצא מול המחשב ומרותק לתאווה?

הדברים נכונים לגבי כל אחד מאיתנו המתמודד בכל רמה שהיא, נשואים ורווקים, צעירים ומבוגרים. כולנו חיים עם המחשבות הרודפות אותנו על כך שאנו היחידים בעולם שנפלנו נמוך כל כך, עם הפחד והחשש שאם ניחשף, אף אחד לא ירצה להיות בחברתנו, ועם הבדידות – תמיד בדידות.

אם רק היינו יכולים לשבור את מחסום הבדידות, להיפתח בפני אנשים אחרים שיבינו אותנו, לספר לחברים אמיתיים על ההתמודדות שלנו, הפיתוי של התאווה והכוח שלה עלינו היו נחלשים מאוד. כאשר לא יהיה יותר סוד איום ונורא להסתיר, כאשר נשחרר את עצמנו מכבלי הפחד והבדידות, ממילא גם התאווה עצמה לא תהיה מושכת כל כך, כי יאבד לה המימד הסודי, המפחיד, האסור, הנורא מכל.

אבל כיצד נוכל לספר לאנשים אחרים דבר שכזה? רבים מאיתנו אמרו כי יעדיפו למות ולא להסתכן בבושה של החשיפה בפני אנשים אחרים. למרבה השמחה, הניסיון של אלו מאיתנו שעברו את התהליך מגלה שיש דרך להיפטר מהסוד הגדול, מבלי לאבד את עצמנו, את הכבוד שלנו, את המשפחה שלנו וכן הלאה.

ראשית, חשוב מאוד לא לעשות את הצעד הנוכחי בפזיזות, אלא רק לאחר מחשבה מעמיקה ושקולה, ורצוי גם לאחר התייעצות (אנונימית) עם "שמור עיניך". גילוי שכזה, שנעשה בצורה הלא-נכונה ובפני האדם הלא-נכון – לא זו בלבד שלא ישיג את מטרתו, אלא יכול להזיק מאוד ולהיות הרסני.

הטוב ביותר כמובן הוא להיחשף בפני אדם שמתמודד גם הוא עם מצב דומה, וכך יהיה לצדנו אדם מבין ותומך (לעומת אנשים שאינם מבינים את ההתמודדות ויכולים להגיב בצורה לא יעילה) שישמור היטב על סודנו, כיוון שגם הוא איתנו באותה סירה. גם רבנים, מטפלים וחברים יכולים להיות מתאימים, אם אנו סומכים עליהם שלא יחשפו אותנו, ושיקבלו אותנו בהבנה.

וטיפ אחרון לסיום: הפחד מחשיפה לא הניא אותנו משימוש בתאווה. אמנם תמיד היינו בטוחים שאף אחד לא יתפוס אותנו, אך המציאות מוכיחה אחרת, וסיפוריהם של רבים הסתיימו כאשר נחשפו בפני אחרים. לכן עלינו לשאול את עצמנו איזו אפשרות עדיפה: שניחשף כאשר אנו משתמשים בתאווה, או שניחשף כאשר אנו מבקשים עזרה בניסיון להפסיק את השימוש? בכל אחת מהדרכים טמון סיכון מסוים. הבחירה בידיים שלנו.

תגובות (2)

  • מאיר
    מאיר
    03 April 2012 בשעה 20:19 |

    שלום וברכה קודם כל תודה על העזרה החובקת שאתם מעניקים...
    אספר בקצרה את סיפור חיי כשהייתי ילד בן 8 התייתמתי מאב לצערי הרב ומאז השתנו חיי עד כמה שהספקתי לחיות... הייתי בחור ביישן ועדין ואיפה שהוא עמוק הפנמתי את פטירת אבי בזמן שהיא מכרסמת עוד ועוד בתוכי כל עוד כלפי חוץ שידרתי שיגרת חיים יוצאת מן הכלל הייתי חברותי דומיננטי בחור מוביל בכיתה בישיבה וכן הלאה... אבל משהו בתוכי תמיד אמר לי שזה זיוף אף פעם לא הייתי באמת שמח תמיד היו תחושות רגעיות אבל לא מתמשכות.. בערך בכיתה ד' הכנסנו מחשב הביתה ולאט לאט גילתי את הצרכים שהוא יכול לספק והייתי רואה סרטים לא מעט... ובו בזמן קיימתי חיי בן תורה מושלמים ואפ' הרגשתי שאפשר לקיים את שניהם בכפיפה אחת... עד שזה קרה מעט מאוד לאחר שהכנסנו אינטרנט הביתה זה קרה בסביבות שיעור ב' ישיבה גדולה שמטבעי בתור בחור סקרן התחלתי להעסיק את עצמי במראות אסורות... לקח קצת זמן אבל משם הדרך הייתה סלולה לאבדון ומאז אני מעביר כמעט שנה רביעית של התמודדות אין סופית ופתרון לא נראה באופק... אני חוזר שוב אני בחור מצויין עם שם טוב בישיבה מובילה אני מדגיש זאת רק בשביל לתאר כמה אני מתבייש מעצמי לדעת שאנשים חושבים עליי דברים ופשוט אין להם מושג מי אני... מושג שמקבל משמעות יתרה בשידוכים... אני אפ' מעניש את עצמי במחשבות שאין לי סיכוי לקבל שידוך טוב בגלל עברי הלוא נקי וזה זורע בי עוד מכשולות ... מה אני יגיד נשארתי אחרון בבית יש לי 10 אחים נשואים מעליי שהקימו בתים לתפארת וכשאני שב הביתה לבין הזמנים ומגלה את הבדידדות האין סופית אני פשוט מרגיש שידי כבולות... אני תמיד חושב שחתונה תעזור אבל למה שהקב"ה יציע לי בחורה טובה... זה לא מגיע לה ולי... תמיד כותבים בעיתונים למגר את בעיית האינטרנט אבל הם לא מבינים שזה כמו לגדל זקן זה פשוט כמעט ולא שייך בלי מחשב בבין הזמנים אני יישתגע לבד בבית... אנא ממכם תעזרו לי אין לי כוחות יותר אני נכנס לדכאונות אני ממורמר ואפ' לפעמים בא בתרוניה אני סולד מעצמי עד עמקי נשמתי... את הנשימה האחרונה של בחור טובע כבר נפחתי אני דרוש למכת חשמל מסיבית.....

  • פנחס
    פנחס
    10 July 2012 בשעה 12:34 |

    אין לי הרבה מה להגיד לך, ידידי מאיר, אבל תידבק לתכנית 12 צעדים ותבוא למפגשי תמיכה, והכל יהיה בסדר בסוף,

    אוהבים פיני.

השאר תגובה

אתה מגיב כאורח.

בטל Submitting comment...