ואני כל הזמן חשבתי על פנטזיה בנוסח תהא שנת עוד זיווגים 
הרסת הכל.

טוב, גם אני חשבתי על משהו בסגנון. אבל בתכל'ס מה שאני באמת צריך, גם אם לא תמיד רוצה, זה לא עוד זיווג, אלא פחות זימה...

***

כל כך הרבה תכננתי לכתוב כאן לאחרונה.

גם ביומן המסע שלי - לתאר בפרטי פרוטרוט את העובר עלי. גם בלוח המרכזי ובלוח הרעיונות - לפרסם המון פוסטים מדהימים. והפער בין התכנון לבין מה שהספקתי בפועל - הוא בלתי נתפס.

אבל הפער הזה לא נשאר רק בפורום הווירטואלי. הפער הזה הוא סמל לחיים שלי. בכל כך הרבה תחומים יש לי תכניות להספיק כל כך הרבה דברים, ואני אפילו "כבר רואה את זה קורה"... אבל בפועל אני מספיק אחוז קטן ממה שחשבתי להספיק, אם בכלל.

זה קורה בעצם בכל תחומי החיים שלי, ובמלוא העוצמה (אולי בהזדמנות כדאי לי לעשות "רשימת פערים" כזו בין ציפיות למציאות). אני חי בפנטזיות כל הזמן, ושוב ושוב מתנפץ בעוצמה אל סלעי המציאות. מבטיח לעצמי שאני לוקח את עצמי בידיים מעתה והלאה, או פשוט מתכחש למה שקרה.

זו כנראה אחת הסיבות לכך שהחיים שלי מלאים אכזבות. אני כנראה עדות מהלכת לקלישאה ש"כגודל הציפיות גודל האכזבות". אני כנראה תופס מעצמי יותר ממה שאני, ומציב לעצמי רף שנראה לי אפשרי במגוון תחומים, אבל נכון לעשרים פלוס השנים האחרונות, הרף הזה מתברר כלא ריאלי, ואף על פי כן - אני נאחז בו ללא הרף.

תהא שנת "עזוב אותך, זה יותר מדי בשבילך. הצב מטרות ריאליות שתוכל לקצור פירותיהן בשמחה".

"מה, אבל אני כזה דפוק? אני יכול כזה קצת?"

"אולי. לא בטוח שזה אומר שאתה דפוק. אולי זה רק אומר שאתה אנושי, עם אולי קצת חולשות אקסטרא (וגם כמה מעלות. אתה מכיר אותן).

"בכל אופן, עדיף להתייצב מול היכולות האמיתיות שלך ולראות מה ניתן להפיק מהן מאשר לבנות על יכולות דמיונות שלא נושאות פרי. זה קצת כמו המצב שלך בבנק. אתה קונה את כל העולם, בלי לחשוב כמה באמת יש לך ומתנפץ אל המינוס. עדיף לדעת פשוט כמה באמת יש לך, ולקנות בהתאם. לטווח הארוך זה יחסוך לך הרבה צרות, כאבי ראש, עגמת נפש ושברון לב".

***

היום פגשתי באוטובוס חבר לדרך, שחיצונית נראה שייך למגזר שונה משלי. היה נחמד שהוא לא התבייש לדרוש בשלומי ולפתח איתי שיחה. היה עוד יותר נחמד, שהיה לי חפץ כבד לסחוב, ותכננתי לעבור במקום כלשהו לפני הקבוצה, והוא הסכים לקחת עמו את החפץ לשם... אגואיסט שכמוני!

אבל באיזה שהוא שלב בשיחה שלנו הוא השליך את הפצצה: "אני אגיד לך את האמת, חשבתי שאתה כבר לא מגיע" לקבוצות תכנית 12 הצעדים. (אני אמנם, מגיע מידי שבוע לקבוצות, אך ישנן קבוצות רבות בארץ, וכך לא יצא לשנינו להיפגש כבר תקופה די ארוכה).

ירדתי מהאוטובוס וחשבתי לעצמי שזה באמת לא כזה מופרך. הרבה יותר חברים "נושרים" מתכנית 12 הצעדים מאשר נשארים בה. זו תכנית שדורשת בעיקר כנות בלתי מתפשרת וחשבון נפש תמידי - דברים שלא קל לעמוד בהם בצורה אמיתית באופן יום יומי. בקלי קלות יכולתי להיות אחד מה"נושרים" הללו.

במיוחד כשאני מוסיף לעניין את המעידה הקשה שהייתה לי לפני שלושים וארבעה ימים. רק בנס גמור ניצלתי (אני עדיין צריך להשלים כאן את הסיפור על חסדי ה' שנעשו עימי, העיכוב הזה הוא באמת כפיות טובה וייחוס ההצלחה לעצמי). אם הייתי ממשיך להידרדר במדרונות הפורנוגרפיה והאוננות, קרוב לוודאי, או בעצם וודאי, שהייתי נשאב חזרה לתוך הסחרור של הרדיפה הבלתי פוסקת אחר התאווה, והרגשות הקשים שבעקבות כך, שמולידים צורך בעוד "נחמה", שמולידה עוד רגשות קשים, וחוזר חלילה.

"על ניסיך שבכל יום עמנו". ממש כך.
כל יום שאני כאן - זה נס.
גם אם אני עיוור מלראות את זה.

ויעידו על כך אלה אשר אינם פה עמנו היום.
הם, כנראה, למרבה הצער, כבר לא עיוורים מלראות את זה.

ושאלה לקוראים:
האם לדעתכם פוסט כמו הקודם כדאי לחלק לשתי הודעות?

בס"ד
אהבתי ומזדהה
יש ניסים בעולם...
ובקשר לשאלה אם לחלק... 
תרגיש חופשי! איך שבא לך...

מאוד מזדהה עם הכל, בפרט עם האמירה הזו שתכל'ס אם אני פה ונשארתי במקום הזה, זה אסירות תודה ענקית.
בעבר, מחצי ממה שעובר עלי בימים אלו הייתי משתמש עד כלות החושים.

אם מה שמדאיג אותנו אחרי פוסט שכזה, זו השאלה אם לחלק אותו לשתיים או לא אז כנראה שהמצב לא כזה גרוע.

אחיד בשמיא כתב on 06 אוק' 2016 19:37:



ואני בעקבות דבריך דווקא תוהה האם אני באמת לא שוב פעם עסוק בקטנוֹת במקום בדבר האמיתי.
זה קצת מזכיר לי איך מיד כשעשיתי את צעד שלוש, הטרידה אותי השאלה האם אני כבר נחשב בצעד ארבע...

שבוע טוב חברים יקרים אהובים!
שיהיה גם חג שמח ונקי!

אני מרגיש גרוע מתמיד. טוב, האמת שקצת הגזמתי, אבל לא הרבה. בשעות האחרונות קצת יותר טוב, הכניסה לפורום גם עשתה לי קצת יותר ביחד וקצת פחות בדידות.

באופן כללי אני מוצף מאוד מבחינה רגשית, ובהחלט לא מקבל את החיים שה' נתן לי. אני סבור שהמשבצת שאני נמצא בה היא מכבידה ובלתי אפשרית, ושהיה צריך לשבץ אותי באזור אחר לחלוטין.

חשבתי להרחיב בעניין הזה, אבל אז חשבתי שאולי מוטב לי לפרוע חוב ישן ולספר כאן על המעידה שהייתה לי ועל הנס שנעשה לי.

***

זה קרה בבין הזמנים. בבוקר הראשון שלו קמתי על רגל שמאל, או ליתר דיוק נשארתי לשכב במיטה עד מאוחר עם שתי רגליים שמאליות (מקווה מעתה ואילך להתפייט פחות ולספר יותר דברים כהווייתם). הייתה לי הצפה רגשית מאוד גדולה, חוסר קבלה גדול מאוד של ההתנהלות של בני הבית שלי בימים שלהם כל כך חיכיתי.

זה הלך והחמיר מיום ליום. רגשות קשים שלא טיפלתי בהם באמצעות הכלים שלמדתי בתכנית הצעדים (אגב, הטיפול הזה לא תמיד נחמד ונעים, אבל בכל פעם שניסיתי אותו, בסופו של תהליך הוא מאוד שחרר אותי). מריבות עם אשתי שסחבתי ימים ארוכים, ועוד ועוד.

במקביל לרגשות הקשים הללו, הלכה ההתעניינות שלי במין וגברה מיום ליום. הסיפור שסיפרתי לעצמי הוא שאני רק רוצה לרכוש ידע נוסף בתחום, ואכן ההתמקדות שלי הייתה בדברים יותר "ענייניים", וממש לא פורנוגרפיים חלילה.

[האמת, שמידי פעם בתקופות חלשות ההתעניינות הזו קיבלה ביטויים מסויימים. בהתייעצויות עם הספונסר התברר שזה לא לגמרי לא לגיטימי ולא מופרך מכל וכל (במקרה האישי שלי ואין להסיק מכך למקרים אחרים), אבל בכל אופן זה תמיד נשאר מורכב].

בכל אופן, איכשהו ממשהו די אקראי, התחלתי להתגלגל לדברים מיניים יותר ויותר, מפורשים יותר ויותר, עד שמצאתי את עצמי בפורנוגרפיה. זה לא קרה ביום אחד, אבל זה הלך ונהיה יותר מפורש ויותר אינטנסיבי.

שיתפתי חבר, וזה מאוד עזר לי. הוא הדריך אותי בפרוטרוט איך לצאת ממצב הביש הזה (עוד לפני שזה הגיע לפורנוגרפיה ממש), אבל לא ממש הקשבתי לו. אני מספיק כנה כדי להודות שלא ממש רציתי לצאת מזה, ואני עדיין לא מצטער שלא יצאתי מזה קצת קודם.

המשכתי להתגלגל במורד הצוק, כשבכל פעם אני אומר לעצמי שלא אפול, אני רק כבר כאן, אז אמצה את הסיבוב הזה ואחזור. באמת הרגשתי שהפורנוגרפיה קצת פחות "תופסת" אותי ושאני קצת יותר "מחוסן" מפניה, ובכלל "פורנוגרפיה בתכל'ס זה די משעמם..." (אז מה אני עושה שם כל כך הרבה זמן בלי יכולת להפסיק?...)

***

כמו שהנס הראשון שלי התחולל ב"שמור עיניך" כך גם הנס השני. יחזקאל מנהל האתר התקשר אליי כדי לשאול אותי דבר מסוים, ואמרתי לו שאחזיר לו תשובה למחרת. תוך כדי שיחתנו סיפרתי לו בכנות (עד כמה שהדבר התאפשר במגבלות האוטובוס... ) על המצב שלי.

למחרת יחזקאל שוב יצר קשר. זה היה היום שבו התחלתי להתגלגל לפורנוגרפיה (עד אז זה היה די "מסביב" אם אפשר לקרוא לזה כך). שוב סיפרתי לו בדיוק מה קורה איתי ("הקטע, שאני מרגיש שזה משעמם וחסר טעם, אבל ממשיך לעשות את זה"). זה שסיפרתי לו, היה הנס שלי.

יחזקאל ביקש ממני לעשות שבועה, שאם אפול בכך שוב בשבוע הקרוב, אתרום סכום נכבד ל"שמור עיניך". אמרתי לו שזה כואב, אבל כנראה הצעד הנכון. ונשבעתי בנוסח הבא: "אני נשבע בשם הוי"ה שאם אצפה עוד פעם בפורנוגרפיה... עד חודש תשרי (כלומר במהלך החודש הקרוב) אתרום X לשמור עיניך".

הרגשתי שדווקא השבועה היא זו שעזרה לי להפסיק היום. כל עוד הייתי שבוי בארגז הכלים של תכנית הצעדים, שאני הרי יודע להפעילו בצורה הטובה ביותר (ובעצם בעיקר להסביר לאחרים מה צריך לעשות, כשאני עצמי לא מספיק עושה את זה בשנה האחרונה...), דחיתי את ההפסקה למחר.

דווקא זה שיחזקאל בא ונופף בכלי מ"ארגז הכלים הישן", ושהסכמתי לעשות מה שיגיד לי, גם אם זה לא ממש "ברוח התכנית" - נתן לי איזו שהיא כניעה, שעזרה לי להפסיק מאותו יום - רק להיום במשך למעלה מארבעים יום.

(איכשהו מרגיש שהניתוח השכלי הזה גם חשוב וגם מזיק).

***

באותו יום פתחתי שם משתמש חדש ("בלי מעידות") והתחלתי ספירה נוספת מקבילה. (בקבוצות החיות בדרך כלל לא מאפסים את ספירת הנקיות על צפייה בפורנוגרפיה. במקרה שלי זה כנראה נכון, כי אם הייתי מאפס הייתי יוצא כנראה לסיבוב נרחב "בחוץ" אחרי שנתיים וחצי של יובש...).

לאחרונה פגשתי חבר תכנית שאמר שקרה לי נס גדול, ושלו עצמו קרה דבר דומה, כאשר בסוף הגל הסתיים בכך ש"יצא לו" והוא איפס. אני לכשעצמי לא הייתי מתקשר לחברים במידה כזו שתציל אותי מעצמי. ה' הוא ששלח לי שליח נאמן רב זכויות בדיוק ביום הנכון ביותר מכל תשע מאות ומשהו הימים מאז שהגעתי לכאן.

אני צריך לזכור שזה לא מאחוריי (אם כי אני נוטה להרגיש כך), ושאם לא אטפל בצורה יסודית בכל העניינים הרגשיים המעיקים עליי בארגז הכלים שקיבלתי בתכנית - הדבר עלול לשלוח אותי שוב לשם. ולאו בכל יום איתרחיש ניסא.

***

ועוד משהו: אחרי שנה של דשדוש במקום ואי התקדמות בצעדים, אני אסיר תודה (וגם גאה) לדווח על כך שערכתי רשימה של האנשים שבהם פגעתי (רק של האנשים, עוד לא של הפגיעות... אבל גם זו התקדמות גדולה ואני שמח בכך).

אז שנעבור את החג הזה בשלום ובנקיות,
עם כל המורכבות של המשפחתיות.

אה, ועוד משהו אחד:
בזמנו, חבר ותיק ממני התקשר לשתף אותי בכך שמעד וצפה בפורנוגרפיה. הוא היה נקי אז מעל שנתיים. לא אמרתי לו כלום, אבל בתוך תוכי אמרתי לעצמי: "מה? פורנוגרפיה? איך הוא הגיע לשם? אני כל כך רחוק מזה!..." והרגשתי עליונות כלפיו. אני מחלים רציני, והוא קצת מזגזג...
אז אני לא כל כך רחוק מזה. זה קרה לפני פחות מחמישים יום...

ועוד משהו אחד אחרון. זה גם מה שגרם לי כנראה להקים את קבוצת פורטיפיי - לוחמי התמורות.
התחלתי להבין (גם מהמעידה הנ"ל וגם מעוד כמה דברים שקרו-קורים לי בחיים), שתכנית 12 הצעדים היא אכן הפלטפורמה שלי, ואני לא יכול בלעדיה, אבל יש לי מה ללמוד ולקבל גם מכיוונים אחרים. לפעמים איזה כלי של תכנית אחרת, יכול להיות זה שיציל אותי. כדאי שאכיר גם אותו. זה גורם לי גם לרצות לקרוא ברצינות גם את מדריך התכנית של "שמור עיניך".

לילה טוב ונקי לכולנו!

אוהבים! אשרייך על השיתוף....

מועדים לשמחה חברים יקרים!

החג עבר עליי בצורה קשה. הרבה מחשבות על גירושין ועל כמה שרע לי וקשה לי במצב הנוכחי בבית. בערב החג כתבתי לספונסר שלי, שהתחושה שלי היא שהזוגיות שלי היא בעיקר זוגיות שמבוססת על השלילה (קצת מזכיר את ההחלמה על דרך השלילה, שלא מחזיקה מעמד...).

אני בזוגיות הזו...

כדי שלא אשתמש.

כדי שלא אהיה בלי שום אופציה "חוקית" למין.

כדי שלא אצטרך לשלם מזונות.

כדי שלא אסבול הצקות ורדיפות מצד אשתי ומשפחתה.

כדי שלא ייפגע השם הטוב שלי.

כדי שלא אצטרך לעבור שינוי משמעותי.

כמובן, יש גם צדדים רבים אחרים, ויש זמנים שאני מרגיש אחרת ואפילו לגמרי אחרת. אבל אלה היו התחושות שלי. אני שמח שדיברתי על כך עם הספונסר וכך הוא כתב לי בתגובה: "מאוד לא פשוט, ולצערי אני מכיר את הקטע של המחשבות האלו על הזוגיות. אלו המחשבות היחידות שהביאו אותי למעידות מאז שהגעתי לתכנית. שום דבר אחר לא תסכל אותי כמו המחשבה שהזוגיות שלי דפוקה ושאין לי סיכוי לתקן אותה. אין לי כעת מה להמליץ לך אלא על הסיפור "אני המפתח" בספר הלבן (סיפור שבו מגלה מכור שטיב מערכת היחסים עם אשתו תלוי בו). זה לא פתרון קסם, ובפירוש הרבה פעמים ניסיתי וזה לא עבד, אבל זה הסיכוי היחיד. לעומת זאת לנסות לשנות את האישה זה בטוח נידון לכישלון". בעל פה הוא הוסיף שהעבודה מורכבת מ"אני המפתח" במקביל לקבלה של דברים שאינני יכול לשנות.

אמרתי לו שמאוד קשה לי לקבל את המחשבה שאהיה תקוע בזוגיות מהסוג הזה עד 120, אך הוא עודד אותי שזה לא בהכרח כך. דברים יכולים להשתנות.

דיברתי גם עם ספונסי וסיפרתי לו על התחושות שלי (אני נוהג לדבר עם ספונסיים לפעמים כאילו הם הספונסרים שלי, ולעיתים אני לומד מהם יותר מכולם). הוא אמר לי שמכיוון שנטעתי את העץ עקום (העץ של הזוגיות שלי), ככל הנראה לא אוכל לתקן זאת ביום אחד.

חשבתי לקרוא בתקופה הקרובה בכל יום את הסיפור "רופא אלכוהוליסט מתמכר" בספר הגדול, בו הוא מספר על העבודה שלו בתחום הזוגיות, ואת הסיפור "אני המפתח" בספר הלבן. היום זה כנראה לא יקרה. מקווה שאתחיל בכך כבר מחר.

***

תוך כדי כל המחשבות הקשות הללו על הזוגיות, אני לפעמים חושב: "רגע, אולי זה בכלל בגלל שהסם עדיין בוורידים?..."

***

בשיחה עם ספונסי הערב, הוא סיפר שקרא את שכתבתי כאן (וגם עדכן אותי שזה פורסם במייל היומי... ). הוא הציע שאעשה שבועה על כך שאתקדם בצעדים... מקווה ליישם זאת, אך לטווח קצר (למשל, להישבע שבחצי השעה הקרובה אעבוד על כך וכדו') - וכך יתקיים בי מקרא שכתוב "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך".

ובנימה אופטימית זו - לילה טוב ונקי לכולנו.

תודה אריסטו.

בעקבות ההודעה הקודמת שלי חבר יקר שלח לי הודעה פרטית של דברי תמיכה וחיזוק, ובה גם קישור למאמר על גידול אחוזי הגירושין לאחר החגים, לאמור: המתחים של תקופת החגים הם תופעה ידועה.

האמת שהדברים הללו הזכירו לי מדריך קצר ששלחו לי, שנקרא "כך תעברו את החגים בשלום", שאני מאוד ממליץ עליו (עכשיו אני חושב שאולי כדאי לי לקרוא אותו יחד עם אשתי...).

רק להיום, מתפלל לעשות את הדבר הנכון הבא, ובעיקר להיות בשלווה וקבלה.

חיפוש קצר העלה, שאני אכן חלק מסטטיסטיקה גדולה. לא תמיד הבעייה שלי ייחודית ויוצאת דופן. הרשת מוצפת מאמרים בנושא. להלן אחד מהם שהייתה לי בו קצת תועלת (קיצרתי את הלא רלוונטי עבור באי הפורום):

"החגים עומדים להסתיים, ובעוד אנחנו מסירים את הקישוטים מהסוכה, יתחילו הטלפונים לצלצל במשרדי עורכי הדין לענייני משפחה. מדובר בתופעה עולמית: התקופה שלאחר החגים,  כמו גם התקופה שלאחר חופשת הקיץ המשפחתית, היא הזמן שבו אנשים רבים מתחילים לפרק את הנישואים שלהם. סקרים בכל העולם מצביעים על המגמה הזו, ובדיקה עדכנית ועצמאית שערכתי בגוגל טרנדז, (Google Trends, כלי מחקר המאפשר לחקור את מגמות החיפוש של הגולשים בגוגל), מעידה שאכן התופעה הזו כנראה מתקיימת גם אצלנו.

גוגל טרנדז מאפשרים לכל אחד לבדוק, בין השאר, מהי רמת הפופולריות של כל מושג חיפוש שהוא במנוע גוגל. ניקח כדוגמא טריוויאלית את העובדה שהחיפוש אחרי המושג "עוגת גבינה" הגיע השנה לשיא בחיפושים בגוגל בשבוע שבין ה 5 ל 11 ביוני. זה הגיוני בהתחשב בכך שערב חג שבועות חל השנה ב 11 ביוני. באופן דומה, רצף המלים "רישום גן עירייה" הגיע לפי גוגל טרנדז לשיא של חיפושים בשבוע שבין ה 10 ל 16 בינואר, לא בלי קשר לעובדה שהרישום לגני עירייה נפתח השנה ב 11 בינואר ברוב הרשויות. 

לכן ניתן להסיק בזהירות, אם מניחים שזוגות ישראלים דומים בהתנהגותם לזוגות אחרים בעולם המערבי, שיש משמעות כלשהי לכך שבשבועיים האחרונים הגיעו לשיאם החיפושים אחרי המושגים וצירופי המלים: "עורכי דין גירושין", "להתגרש", "מתגרשים", "מתגרש", "פתיחת תיק גירושין"...

ההסבר לתופעה הזו מורכב. ראשית, למרבה הצער, אנשים רבים מצליחים להחזיק מעמד בזוגיות שלא טובה להם בזכות העובדה שהם כמעט לא מתראים. עבור זוגות בני 40-50, הג'ינגול השוצף של החיים, בין העבודה לבין הילדים והטיפול בהורים, מאפשר להתחמק מחיכוך ישיר עם הנקודות הכואבות. החגים, לעומת זאת, מאלצים אותנו לבלות זמן רב ורצוף יחד, ואם אנחנו נמצאים ביחסים לא טובים – ארוחת החג המשפחתית היא הזדמנות מושלמת לכבס את הכביסה המלוכלכת. אחרי רגעים נמוכים שכאלה, אפשר להבין שיש שאומרים לעצמם שהם לא מוכנים לעבור "עוד חג אחד כזה", כלומר, בהרכב המשפחתי הקיים.

סיבה נוספת לייאוש שאנשים נתקפים בו בחגים הוא התקווה שהם נתפסים אליה לפני החגים. הפרסומות המתקתקות, שירי החג שמזכירים לנו את תקוות הילדות שלנו, חברים ששולחים תמונות עם הילדים שלהם בתאילנד ונראה שהם מתרפקים על ההזדמנות לבלות בחגים עם המשפחה שלהם – כל אלה יכולים לשתול תקוות גם בלבבות שכבר כמעט התייבשו לגמרי.

אבל לא בכדי התקווה האחרונה לצאת מתיבת פנדורה יש ביכולתה גם להרוס אותנו לגמרי. אם לא חוללנו שינוי משמעותי בעצמנו או ביחסים שלנו, ביחד או לחוד, אין הרי באמת סיבה לקוות שבחגים גם אנחנו וגם בני הזוג שלנו נצליח להתעלות על עצמנו. וכשזה שוב לא קורה, זה כואב מאד.

החגים גם מקצינים לעיתים את ההבדלים בין המסורות המשפחתיות השונות של שני בני הזוג, ומבליטים את הציפיות של משפחות המקור מאתנו, באופן שעלול להכניס אותנו למצב של לחץ. גם ההוצאות הכספיות הרבות, בשילוב העובדה שעבור עצמאים מדובר בתקופה של ירידה משמעותית בהכנסות, משפיעות בצורה קשה על משפחות רבות.

ובל נשכח שהחגים יכולים להיות קשים בלי קשר לזוגיות. זהו זמן שמעלה געגועים למי שאינו; חופש מהעבודה בשילוב עם שתייה מרובה יכולים להיות קטלניים לטיפוסים מסויימים. הסתיו, כמו שכתבו המשוררים, צובט בלב גם אם אתה סתם ציניקן. ומחזוריות השנה היא סימן לזמן החולף ופתח להרהורים קיומיים.

עורכת דין מנוסה לענייני משפחה סיכמה זאת היטב, "אחרי החגים הטלפון במשרד לא מפסיק לצלצל. יש משהו אינטנסיבי כנראה בחוויה הזו של להיות ביחד, באינטימיות משפחתית, שמביאה אנשים אל הקצה, אל ההחלטה שלא ככה הם מדמיינים את חייהם. כמות הפניות לייעוצים לצורך גירושין אחרי החגים, כמו גם אחרי פסח, היא תמיד גדולה יותר. האמת שיש בכך משהו עצוב".

אחת המסקנות המועילות שניתן להסיק מכל זה: אם כמעט הייתם בין אלה שחיפשו בגוגל "עורכי דין גירושין" ונמלכתם בדעתכם בדקה התשעים, אל תחכו לפסח כדי לטפל בבעיות שלכם...

טהרני כתב on 18 אוק' 2016 06:23:

אהבתי.

תודה. גם אני אהבתי את המשפט הזה, ובייחוד שעכשיו סוכות...
בכל אופן, אני לא חיברתי אותו. הוא חלק מהכתבה המצוטטת.

***

יש איזו שהיא הפשרה ביחסים בינינו. מאוד לא בעוצמה ובאופן שהייתי רוצה. אבל זה התחיל לקרות.
שוחחתי עם אשתי על הרגשות שלי בעניין, דבר שמאוד קשה לי לעשות מחשש להתאכזב.

מתפלל להכוונה

***

באמת מעניין הקטע הזה, שיש תופעות מאוד רווחות בעולם, ואני בטוח שאני היחיד.
זה נכון לגבי ההתמכרות, זה נכון לגבי ערעור הזוגיות בתקופת החגים, וזה נכון כנראה לגבי עוד המון בעיות שיש לי.
המדהים הוא שכנראה יש פתרונות לכל הדברים הללו (כמו למשל המדריך הנ"ל שהפניתי אליו), אבל אם לא אדבר על הבעייה שיש לי, ולא אחפש פתרונות מתאימים, לא אדע שהם קיימים ולא אמצא אותם.