השאלה שבכותרת מעסיקה אותי הרבה. אם אני מתפלל לקבל את המציאות, פירוש הדבר שאני מוותר על הרצונות והציפיות שלי ממנה. אני מבין שהשינוי הכי משמעותי שצריך לקרות כאן הוא לא במציאות החיצונית, אלא בתוכי. שההתנגדות שלי למציאות שה' מנהל היא המכשול העיקרי שלי בחיים. קבלה היא המפתח, ולכן אני מתפלל לה' בכל הזדמנות שייתן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם.
אבל האם פירוש הדבר שאסור לי להתפלל עוד על המציאות שמחוצה לי? אסור לי להתפלל על חבר, או על הפרנסה, או על המצב הבטחוני, או על הגשם? כולם דברים שאינם בשליטתי, ואין ביכולתי לשנותם.
נחדד עוד: במקום לשאול מה אני רוצה, נשאל: מה ה' רוצה? נראה לי ברור שה' לא רוצה רק שניכנע ונקבל, אלא גם שפשוט נתפלל. הוא מביא לנו מצבים קשים כדי לעורר אותנו לחזור וליצור אתו קשר. לחזור ולהיזכר בזה שיש מי שמנהל את העולם.
אז הוא רוצה שנתפלל, ורוצה שנקבל את המציאות – כיצד מיישבים בין השניים?
מה שעובד עבורי, הוא "תפילה בשיטת הסנדביץ'". כדי להסביר את זה אקדים סיפור: יש בעיה שמעיקה עליי מאוד בחיים שלי. היא נסחבת כבר הרבה שנים, והפתרון שלה לא נראה באופק. אני סובל ממנה מאוד – למעשה היא הביאה אותי להרבה מאוד שימוש. כמה חודשים אחרי שהגעתי לתכנית, החלטתי ללכת לקברי צדיקים ולהתפלל על הבעיה. אבל בדרך לשם שמתי לב שמתעורר בי פחד גדול. התקשרתי לחבר ושיתפתי אותו שאני הולך להתפלל על הבעיה אבל אני מפחד מהתפילה הזו. אני מפחד שה' לא יענה לתפילתי, ואז אהיה אתו ברוגז לעולמים. כי אני עושה מאמץ כל כך גדול, ומוסר את הנפש כל כך בתפילה, שאני לא מוכן לקבל "לא" כתשובה. אולי עדיף לא להתפלל? אמנם עדיין אכעס על ה' שהוא לא עושה את רצוני, אבל לפחות לא אביא את הסוגיה לכלל פיצוץ. אמשיך לטאטא את העסק מתחת למיטה, ולא אתפלל על זה בינתיים.
החבר ענה לי במשל: נניח שאתה מתווכח על איזה עניין עם אשתך, ותוך כדי הוויכוח אתה שם לב שנהיה לך כל כך חשוב לשכנע אותה, עד שאתה מוכן אפילו לעזוב אותה, ובלבד שהיא תודה שהצדק אתך בוויכוח... ברור שזה מצב חולני. ברור שהקשר עם אישתי יותר חשוב מכל ויכוח שיש לי אתה. כך זה גם בקשר עם ה': אני יכול לדבר, להפציר, להתחנן, לדרוש – אבל רק כל עוד עצם הקשר בינינו אינו נתון לאיום. כי אם אני מרגיש שאני צריך לבקוע את כל הרקיעים ולהכריח את ה' למלא את רצוני – כנראה שהאגו שלי משחק כאן תפקיד מאוד גדול. כנראה שאין לי אמון בו יתברך ובקשר שלנו. שאין לי אמונה. בנקודה הזו מוטב לי לעצור את התפילה ולשתוק, ולעבור להתפלל על כניעה וקבלה.
יש תפילה שבאה מלב כנוע וכואב ומורתח, ויש תפילה שבאה מתוך חוסר היכולת שלי לחוות חוסר אונים. תפילה שבאה לחפות על ההרגשה הנוראה שאין לי מה לעשות כרגע – זו תפילה שאני פשוט לא יכול להרשות לעצמי. היא מרחיקה אותי מה' במקום לקרב. היא תביא אותי לשימוש. כדי להבחין בין שתי התפילות צריך להתפלל שתהיה לנו תבונה להבחין בין הדברים שאין ביכולתי לשנותם, לדברים שביכולתי לשנותם. כי צריך לא רק שלווה לקבל אלא גם אומץ לשנות – אם לא לשנות באמצעות מעשים, לפחות לשנות באמצעות תפילה.
כך למדתי להתפלל בשיטת הסנדביץ'. תחילה אני אומר: ריבונו של עולם, אני יודע שכל מה שאתה עושה זה לטובה. עזור לי בבקשה לקבל את המציאות כמו שהיא. להסכים לחוות את העולם כמו שאתה מנהל אותו, ולא כמו הדמיונות שלי. אבל ריבונו של עולם, אתה ציווית אותנו גם לפנות אליך ולזעוק אליך ולבקש ממך, ואני יודע שזה עושה לך נחת רוח. אז אני מתפלל בבקשה שתרחם עליי ותפתור לי את בעיה פלונית, ותתקן לי את עניין פלמוני. אבל בבקשה ה', עזור לי לזכור תמיד שיותר משחשוב לי שבעיה פלונית תסתדר, חשוב לי להיות בקשר חי אתך. עזור לי לזכור ששום דבר לא קורה בעולמך במקרה. עזור לי שתמיד אעדיף את הקשר אתך על פני הרצונות שלי.
זהו הסנדביץ': קבלה, תפילה, ושוב קבלה. וסימנך: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'".

* * *
ניסיתי לכתוב את הדברים כך שיהיו רלבנטיים תמיד, אבל אי אפשר בלי להוסיף מילה על הדבר שמכביד כל כך על הלב שלנו עכשיו.
ריבונו של עולם, אני כל כך חסר אונים מול החטיפה של שלושת הנערים. אני מפחד ממה שיקרה להם. אני לא יכול להכיל את הדאגה ואת הכאב. אני יודע שגם הם בניך אהוביך, ושאתה עושה להם ולנו את מה שהכי טוב עבורנו. ואף על פי כן ריבונו של עולם אני לא יכול שלא להתחנן ולבקש ולזעוק. בבקשה תחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים בגופם ובנפשם. בבקשה תרחם עליהם ועל המשפחות שלהם ועל כל מי שדואג להם. בבקשה תראה את כל התפילות והתהלים והקבלות הטובות והאכפתיות שיש פה. ואני אפילו מעז לבקש יותר מזה, כי רק אתה יכול בכוחך הגדול: בבקשה תעשה שהסיפור הזה ייגמר כך שלא רק שהנערים הללו יינצלו, אלא שהאויב יידע שלא כדאי לו לנסות שוב לחטוף יהודי. בבקשה קדש את שמך. למה יאמרו הגויים איה נא אלהיהם? וריבונו של עולם, תעזור לי שהדאגה לא תכריע אותי. תעזור לי לזכור שאפשר להיות כואבים ולהיות אתך בו זמנית. תעזור לי לדעת ששום דבר לא קורה בעולמך במקרה. תעזור לי לא להתחשבן אתך האם התפילות נענו או לא. תעזור לי שלא אברח ממך אלא אברח אליך. שהקשר אתך לא יתרופף אלא רק יתחזק. בבקשה ה'. אני לא יכול לבד.

תודה דוקטור.

אכן עניין סבוך.
קצת חידוש בשבילי פטנט הסנדוויץ, שמח שזה עובד בשבילך.

מתפלל איתך ועם כל עם ישראל שנתבשר בשורות טובות.

בהחלמה

תודה רבה
שפתיים יישק

נגעת בנקודה רגישה בשבילי,
קודם כל תודה על התפילה על השלושה הצעירים, שנשמע בשורות טובות
שנית,
אני נכנסתי לתכנית, הופסקתי להתפלל כי לא ידעתי "להבדיל בין השניהם" ונכנסתי לציפיות ש...........
היום אני מנסה להתפלל בשביל השני, ולצאת מריכוז עצמי,
להתפלל בשביל אשתי שאהיה בעל טוב בשבילה,
בשביל ילדי שאהיה אבא טוב בשבילם,
בשביל אלוקים, כדי שאהווה עדות לאלו שאעזור להם,
בשביל שאני בן שלו, אז אני מדבר אליו כבן,
ובנוסף לפעמים קשה לי לדבר מהצרות שאני כאילו מוקף בהם, אני אומר לאלוקים, אם דוד המלך אומר בתהילים (קמ"ד) "צרתי לפני הגיד"
אז אני גם אומר את צרותי שבעיני זה נראה צרות, ומתפלל שאלוקים ייקח לי אותם,
והעיקר כמו שכתבת "לקבל את עצמי, ורצונך יעשה בחיי"

תודה רבה!

תודה חבר

תודה רבה, הרב הדוקטור.
(אולי בהמשך אוסיף מחשבות בעניין התפילות)

תודה לך דוקטור.
אהבתי את הסנדויץ'. הרב ארוש שליטא כותב משהו דומה בספרו בגן האמונה.
מנסיון שלי הסנדויצי'ם האלו עושים את העבודה.

שוב תודה דוק.

אתמול הרגשתי ממש מנותק.
חבר יקר האיר לי את זה שהקשר שלי עם אלוקים לוקה בחסר לאחרונה.

פתחתי את הספר הגדול בצעד 11
("חפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוקים, כפי שאנו מכירים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאיתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת.")
שם ראיתי שבנוגע לתפילה כתוב כך:
"אנו מבקשים בעיקר להשתחרר מהרצון העצמי, ונזהרים לא לבקש בקשות שהן רק עבורנו - אנו יכולים לבקש דבר עבור עצמנו, אם זה יעזור גם לאחרים."

אם כך לפי התוכנית, אפשר להתפלל עבור אחרים ואפילו שזהו רצוני.

ב"ה

תודה רבה דוק.